"קורס בניסים" החל בהחלטה פתאומית של שני אנשים לחבור יחד במטרה משותפת. שמותיהם: הלן שקמן וּויליאם סתפורד, שניהם פרופסורים לפסיכולוגיה רפואית בבית-הספר לרופאים ומנתחים באוניברסיטת קולומביה שבניו יורק. אין זה חשוב מי היו שניהם, חשוב רק שהסיפור מוכיח שעם אלוהים, כל הדברים אפשריים. הם לא היו רוחניים כלל. יחסיהם זה עם זו היו קשים ומתוחים לעיתים קרובות, והם היו מוטרדים באשר למעמדם ובאשר למקובלותם האישית והמקצועית. בדרך כלל הם השקיעו תשומת לב רבה בערכי העולם הזה. חייהם כלל לא עלו בקנה אחד עם שום דבר מן הדברים שהקורס דוגל בהם. הלן, זו שקיבלה את החומר, מתארת את עצמה כך:
עבדתי במערך אקדמי יוקרתי מאד כפסיכולוגית מחנכת, הייתי שמרנית בתיאוריה, ואתאיסטית באמונתי. אחר כך קרה משהו שהפעיל שרשרת ארועים שלא היתה לי כל אפשרות לצפות מראש. ראש המחלקה שלי הודיע במפתיע שעייף מרגשות הכעס והתוקפנות שהשתקפו מגישותינו, וסיכם בדברים: "מוכרחה להיות דרך אחרת". כאילו תיאמנו עמדות מראש, הסכמתי לעזור לו למצוא אותה. הקורס הזה הוא, כנראה, אותה דרך אחרת.
למרות רצינות כוונתם, הם נתקלו בקושי גדול בהתחלת משימתם המשותפת. אך הם נתנו לשכינה את "נכונותם הקטנה" שדי בה, כפי שהקורס עצמו יחזור וידגיש, כדי לאפשר לה להשתמש בכל מצב למטרותיה, ולהעניק לו את כוחה. הנה המשך תיאורה של הלן:

שלושה חודשים מפתיעים קדמו לעצם הכתיבה, ובמהלכם הציע ביל שארשום את החלומות עתירי הסמלים ואת תיאורי הדימויים המוזרים שנגלו לי. אף שבאותה תקופה כבר הייתי מורגלת יותר בבלתי-צפוי, עדיין הופתעתי מאוד כשרשמתי "זהו קורס בניסים". זו היתה היכרותי הראשונה עם הקול. הוא לא השמיע קול, אך כאילו הכתיב לי מין הכתבה פנימית מהירה שאותה רשמתי בקצרנות במחברת. הכתיבה לא היתה מעולם אוטומטית. אפשר היה להפסיקה בכל עת ולחזור אליה מאוחר יותר. אמנם היא גרמה לי אי-נוחות רבה, אבל מעולם לא שקלתי ברצינות להפסיק. כנראה שהיתה זו משימה מיוחדת שהסכמתי להשלימה באופן כלשהו במקום כלשהו. היא היתה מבצע שיתופי אמיתי בין ביל וביני, ואני בטוחה שחלק גדול ממשמעותו טמון בכך. אני רשמתי את מה שהקול "אמר", ולמחרת הקראתי זאת לביל שהדפיס לפי הכתָבָתי. אני משערת שגם לו היתה משימה המיוחדת לו. ללא עידודו ותמיכתו לעולם לא הייתי מסוגלת למלא את משימתי. התהליך כולו נמשך כשבע שנים. הטקסט הוכתב ראשון, אחריו ספר-העבודה לתלמידים, ולבסוף המדריך למורים. נעשו רק שינויים משניים אחדים. בטקסט הוכנסו כותרות פרקים וכותרות-משנה, והושמט חלק מן ההתייחסויות היותר אישיות שהופיעו בהתחלה. מלבד זאת נותר החומר ללא שינוי מהותי.
שמות המשתתפים ברישום חומר הקורס אינם מופיעים על הכריכה משום שהקורס יכול וחייב לעמוד בזכות עצמו. אין הוא מכוון להפוך לבסיס לכת נוספת. מטרתו היחידה היא להתקין דרך שבה אנשים מסוימים יוכלו למצוא את המורה הפנימית שלהם.

יוצרי הקורס בניסים

בשנת 1972 ייסדו ג'ודית ורוברט סקאץ' את ה "Foundation for Inner Peace".
בתחילה היה שמו "Foundation for ParaSensory Investigation". באותו זמן הם עסקו בתמיכה במחקרים ובחינוך בנושאי פרפסיכולוגיה ותופעות על חושיות באקדמיה.

בשנת 1975, ג'ודית סקאץ' נפגשה עם ד"ר הלן שקמן ועם ד"ר ויליאם סטפורד במשרדם שבמכללה לרופאים ומנתחים באוניברסיטת קולומביה בניו יורק. לאחר שחלקו ביניהם נושאים משותפים רבים, הלן וביל גילו לג'ודית את סודם השמור לגבי מסמך שתואר בשם "קורס בנסים".
בהתלהבות משותפת להוראה רוחנית יוצאת דופן זו, החלה הקבוצה להיפגש באופן קבוע. תוך מספר חודשים התקבלה החלטה לפרסם את "קורס בנסים". עמותת "Foundation for Inner Peace" הוקמה כנאמנה ומוציאה לאור של הקורס ובעלת הסימן הרשום.

הארגון כולל בתוכו עמותה להוראת הקורס: ה "Foundation for A Course in Miracles" , בראשותם של ד"ר קנט וגלוריה וופניק. העמותה פרסמה את המהדורה הראשונה של "קורס בנסים" בשנת 1975. למעלה מ2 מליון ספרים הודפסו ביותר מ20 שפות. הקורס נלמד בעולם כולו.