ראיון על "קורס בניסים" – תחילתו, תרגומו והעבודה עימו.
הראיון נעשה ביולי 2012 לקראת מפגש מתרגמי "קורס בניסים" ע"י אפרת שר-שלום.
"לראשונה פגשתי את הקורס במפגש חברים אצל גדה, שהייתה מורתו הרוחנית של אבי. היו שם 20 איש. הוזמנה לשם פיליס שלמר. המפגש החברתי הזה נועד להפגיש אנשים שהיו מעוניינים בדרך רוחנית עם פיליס.
שאלו אותה מה מכל התורות הרוחניות שהיא מכירה היא הייתה רוצה להביא לארץ הזאת. היא אמרה שלדעתה, מה שהארץ הזו צריכה ביותר הוא ה"קורס בניסים".
התגובה שלי היתה מיידית. הרגשתי שזה משהו שאני כבר יודעת לזהות אותו.
אבי קם ושאל אותה אם היא מוכנה ללמד את זה.
תשובתה: אם נגייס 12 אנשים היא מוכנה ללמד.
אבי ואני קמנו ואמרנו שאנחנו מוכנים לארגן את זה.
מבלי לדעת מה זה ומאיפה זה, הסכמנו לארגן את זה.
כך זה התחיל.
קיבצנו את 12 האנשים שגילו עניין במשהו שלא ידענו מה הוא.
מפיליס ידענו רק שזהו קורס של שנה, והיא צריכה לקבל אישור כדי לקבל את החומרים האלה, לשכפל אותם וללמד אותם.
כשפיליס קיבלה את האישור, היא שכפלה ממקור מודפס. עדיין לא הספר. הוא עוד לא יצא לאור. היא קיבלה רק את השיעורים של ספר העבודה, צילמה 12 עותקים לקראת השיעור שהתקיים בכל יום שלישי במשרדה שבתל אביב. כך מדי שבוע בשבוע. גם פיליס לא הכירה את הקורס. היא לימדה ולמדה אותו תוך כדי הוראה.
במשך השנה הזאת, אבי ואני הצענו לתרגם את הדפים לעברית כדי להקל על אלה שהאנגלית שלהם לא היתה טובה מספיק.
היינו נשואים טריים. העבודה שלנו ביחד היתה מרתקת. הרגשנו מאוד בנוח בתוך זה, מאוד בהרמוניה ומאוד טוב. השתמשנו באופן מעמיק בהוראות ליישום המשפטים בחיי היומיום המידיים. מההתחלה ידענו שזה זה.
אמנם עלו התנגדויות, אבל בדרך-כלל הן היו משותפות לשנינו. הקורס חיבר בינינו כבר אז.
לפחות 5 פעמים תרגלתי את ספר העבודה בשלמותו. העמקתי גם במדריך למורים. חיפשתי תיקון לחיים שלי, לכן רציתי לשוב ולתרגל. הרגשתי שהשיעורים עוזרים לי בתיקון מיידי. הטקסט הגיע יותר מאוחר.
בשנת 1984 התחלנו לתרגם את הקורס. אבי עשה את התרגום הראשוני, ואני את העריכה הלשונית. אחר-כך ישבנו ביחד ועברנו על זה. זו היתה השיטה. בשלב ראשון הייתי יושבת מול האנגלית ובודקת שלא נשמט משהו, מלטשת, מנסחת מחדש.
היתה לנו מחברת מיוחדת עם שאלות לקן וופניק. אחידות מונחים, מילים מיוחדות, דברים שהתלבטנו בהם, אי-בהירויות. בחלק מהמונחים אבי פנה לרבנים, למשל, אבי בדק אם "שכינה" באמת מקבילה ל"רוח הקודש", וקיבלנו אישור מבחינת ההגדרה היהודית של המלה.
חוויית התרגום עברה עלי בהתרוממות רוח. מראשוני התרגומים בשביל הקבוצה הראשונה ועד העבודה עם אפרת שר-שלום, כולל העבודה עם אביב מלצר, העורך הלשוני המקצועי שלנו. תמיד הייתי מחוברת ותמיד עלו בי רעיונות שאני יודעת שלא היו עולים אם לא הייתי מחוברת. במילים אחרות: עזרו לי. לעיתים קרובות הרגשתי כל כך מוארת שלא יכולתי לראות את האותיות על הנייר מרוב סינוור.
תוך כדי העבודה תמיד הייתי באיזה שהוא שלב בספר העבודה. המטרה המוצהרת והברורה היתה מוגדרת כשיפור החיים שלי, שיפור מערכת היחסים שלי עם העולם. המטרה שלי היתה להציל את המיקרוקוסמוס שלי. המון דברים דרשו תיקון. כיוון שזה עבד מההתחלה וכל הבקשות שלי קיבלו מענה, פשוט המשכתי.
את התיאוריה, הטקסט, למדתי תוך כדי עבודה עליו. עם ספר העבודה והמדריך למורים היה לי קשר יומיומי. לבד לא הצלחתי להתמודד עם הטקסט. גם אם הוא נגע לי מאוד והעביר אותי למחוזות רחוקים, הוא היה נמחק לי מן הזיכרון. היו אלה חוויות של הרגע. אני יודעת שהן נספגו והופנמו, אבל לא יכולתי להשתמש בהן מתוך הזכרון.
נרתעתי מן ההוראה. אבי הוא ששכנע אותי שזה חשוב בתהליך הלימוד שלי, גם להורות. היתה לי קבוצת לימוד אחת שכללה את אחותי. הקבוצה היתה בת 10 איש. היו בה אנשים נפלאים, וזו היתה שנה לא קלה. במפגשים עצמם קיבלתי המון עזרה שהייתה חשובה מאוד בהוראה. הקבוצה השניה התרכזה במדריך למורים. גם היא נמשכה שנה. מדי פעם אבי היה מזמן אותי להחליף אותו בקבוצות שהוא לימד. גם אז עשיתי זאת ברתיעה מסוימת, אבל עשיתי זאת, וטוב שעשיתי. זה קרה לאורך השנים מדי פעם בפעם.
לאורך השנים סייעתי בסדנאות של אבי ואפרת.
הקורס שינה את חיי. זו אינה קלישאה. אני לא יכולה לדמיין את חיי בלי ה"קורס בניסים". הוא פשוט מלווה אותי משנת 1976 ואף פעם לא עוזב אותי. זה לא אומר שאני כל הזמן עושה את ספר העבודה. אבל המשפטים והרעיונות... השקפת העולם שקבלתי מהקורס היא השקפת העולם שלי. אימצתי את הקורס הזה באופן כל כך מוחלט שהוא חלק מהחיים שלי. אני רואה דרכו את העולם וזו גם הדרך שבאמצעותה אני מתקשרת עם העולם.
הוא התקבל אצלי ללא עוררין. הוא ספוג בכל התאים שלי. הוא אני. הוא הדבר הכי חשוב שקרה לי בחיים שלי. בוודאי הדבר שהכי השפיע על מהלכם.
אני לא חושבת על הקורס. הוא בתוכי ואני מתפקדת מתוכו. הוא אומר לי מה הכיוון הנכון. זה נמצא בפנים. וכשאני מחוצה לו, אני יודעת תוך כדי כך שאני צריכה לחזור אליו.
אני רוצה להודות לגדה שהזמינה את פיליס, ואני מודה לפיליס שהביאה את הקורס. אני מודה לאבי שאיתו עברתי את המסע הזה מתחילתו, על העידוד שלו, על התובנות שלו בעבודה שלי עם הקורס וגם עם הקבוצות, ועל היוזמות שהוא העלה. הוא זה שיזם. הוא לא היה היחיד, אבל אנרגיית היוזמה באה במידה רבה ממנו. וכמובן לג'ודי שאפשרה את כל זה, הסכימה שנעבוד עם החומר עוד לפני שהספר יצא לאור. בלעדי אפרת לא היתה נעשית עבודת הליטוש והעריכה הסופית, ולא היה יוצא תחת ידינו תרגום שלדברי ג'ודי וקן הוא הטוב מכל התרגומים. דברים חשובים אינם נעשים לבד, אלא תמיד בצוות. לדעתי, כל עבודה על ה"קורס בניסים" מוטב שתיעשה בצוותא. אני רוצה להודות לכל התלמידים שמכולם למדנו. תודה לאביב מלצר העורך הלשוני שלנו, לקן וופניק על העזרה במציאת המונחים המדויקים ובהארת עינינו באופן כללי, ובהבאת הגרסה העברית שהיא הכי קרובה שניתן למקור, גם ברוח וגם במלה."