יום הכיפורים תשפ"א

"היום הזה יוקדש לסליחה בקרב בני עמך.
את היום הזה יש להקדיש לסליחה בקרב העמים כולם.
סליחה בשכלם של בני האלוהים הקדושים.
סליחת השמים נכרכת עָדִינוֹת סביב ראשכם הקדוש.
סליחת השמים תהא מתנתכם.
קבלוה בברכה.
דעת האלוהים שורה בה הסליחה לנצח.
מצב של חפות הנו מצב טבעי לבן האלוהים היודע את אביו באהבתו.
אל נא תטעו ילדיו הקדושים.
אל נא תטעו בתפיסת חטא ועוון.
הן יודעים השמים מצב של שכל אחד.
הן יודע האב את הבן בחפותו הנצחית.
אל נא תטעו ילדיו הקדושים בתענית והכאה על חטא.
לא חטא הבן ובשכחתו פנה הרחק,
יורד במשעולי ארץ.
ואף שלא נעזב ולו לרגע, דומה לו כי ננטש ונשכח.
לוטה שכלו באפילה ולא יודע את הדרך.
ובהשיבו אליו תשובתו מצויה בשכלו
זוהרת ורמוסה בצל צללים.
מחשבות חטא וקורבן ופחד, עיזבון מחלה ומוות, שכחה ועצב ופדות.
כי נדמה לו לבן כי יִפָּדֶה בְּחָלְקוֹ ממחשכיו את מחשבות החסר ואין אונותו.
אובד הבן בעלטה ומלקה עצמו על חטא, מלקה ושוכח ומלקה
ולא מוצא מנוח.
וביום הזה מייחל לסליחה אשר תפדה אותו מאומללותו אך לזמן מה.
לא אבד הבן.
שכלו הרדום יוער באחת
עת ידע את מתנת הסליחה.
תפיס כליל את שכלו העייף.
מים חיים תזרים בעורקיו הסדוקים.
וישוב הבן בשיבה שלמה אל אביו
אשר ידע אותו שלם וטהור ללא רבב
מזמן בריאתו.
נמוגו חלומות הבלהה אל האור
ולא נדרש עוד הבן להכות ואף לא לסלוח.
אלא את תודתו להניח כשי,
היא התודה בה יודע הבן את האב ואת עצמו המאוחד איתו.
שמעו בני העמים כולם.
בואו בשלום בסליחה אחת
בה יודע האב את ילדיו כולם באהבה."