כתבתה של סיסי מן בראיון עם אבי יסעור, כפי שהופיע בירחון "דרך האושר".
"אין אהבה מלבד אהבת אלוהים" - קורס בנסים
מאז שהתחלתי את דרכי הרוחנית לפני כחמש עשרה שנה,ידעתי שאהבה היא כוח מניע,שיש לה פנים רבות,שכל אנוש נכסף אליה משחר ילדותו ושבלעדיה אין לנו חיים. עד שנפתח לי צוהר קטן ביהדות, ונגיעה בשני ציווים שאת פשרם הלכתי לבדוק: "ואהבת את ה' אלוהיך בכל לבבך,בכל נפשך ובכל מאודך" ו"אהבת את רעך כמוך,אני ה'".כהרגלי חיפשתי ידע שיסביר לי את המשמעות והתכלית של הציוויים האם האהבה לאלוהים היא חד סטרית? האם ניתן לצוות אהבה? מה זאת אהבה?איך האהבה לאלוהים עוזרת לנו בהתפתחות ובמימוש האישי?,וגיליתי בדרכי אמת פשוטה אחת שרק כאשר אנו חווים אהבה,אנו נהפכים לאהבה .
בבוקרו של יום,בעוד השחר מפציע לנגד עיני בנגוהות של אור,והליל מתמוסס לאיטו לתוך החושך,חשתי התעלות של הבנה ונגיעה אינטימית באהבת הבריאה.ועברה בי מחשבה שכאשר אנו נוגעים באהבת האל אנו מתחברים לעצמי שבתוכנו והופכים ליקום עצמו,ומגלים את ההוויה והכוח המניע את קיומנו. רובנו עוברים תהליכי מודעות שחושפים אותנו לצדדים כאלה או אחרים באישיותנו.ידע נרכש הוא דבר נפלא ובודאי מרחיב את מעגל ההבנות שלנו בדרך להכרת העצמי,אך הוא ידע חיצוני ,והעבודה האמיתית בהתפתחות רוחנית היא החוויה,ההתחברות לנקודה הנצחית הפנימית שבמהותנו..מבחינתי כל חושינו קיימים כדי להפוך כל פעולה לחוויה אינטימית עם היקום.בושמו של ורד רענן,חיוכו של תינוק,ציוץ ציפורים,אוושת העלים ברוח הסמויה,שיח אוהבים.אהבה היא כוח רב עוצמה ,היא האנרגיה הנמצאת בחלקיקי החומר,ממנו אנו עשויים והיא הבחירה האולטימטיבית באחדות.דרך הנגיעה במשמעות הרוחנית הצפויה באהבת האל,אנו חווים טרנספורמציה של הווייתנו.האדם לומד להיות אהוב ונאהב.הוא לומד להבחין היכן נמצא האלוהי שבתוכו,ובידיעה שכזו ראיית המציאות משתנה.
"מה זאת אהבה,האם זה משהו רגשי,כימי,אנרגטי,נתון להגדרה או לצווי?" בשאלה ראשונה זו פניתי לאבי יסעור,פסיכולוג קליני וטראנספרסונלי,מתרגם,מייסד ומלמד "קורס בנסים", משלב פסיכולוגיה קלינית עם עבודה רוחנית. מבחינתו אהבה זה לא משהו שניתן לתאר או ללמד,אך ניתן לעזור לנו להגיע אליה ע"י הסרת המכשולים וזה הרגש היחיד שניתן לשתף אותו באמת.
"הקורס בנסים אומר, שאהבה לא ניתנת להגדרה,כי היא נמצאת מעבר ללמידה.לא ניתן ללמוד לאהוב.אנו יכולים להסיר את המכשולים בדרך לאהבה.אנו יכולים ללמוד את התופעות שלה.אנו יכולים ללמוד כיצד היא יכולה לבוא לידי ביטוי,אבל כדי להגדיר מהי עצמה,זה בלתי אפשרי,כי היא בתחום הבלעדי של החוויה ,של ההתנסות רגשית רוחנית.אהבה היא אכסיומה.היא מצב טבעי של כל בורא האלוהים.היא המצב בו מתרחשים נסים.היא ההזנה האמיתית שמפעילה ומקיימת חיים.היא החוויה הכי מופלאה והכי טבעית שיש לכולנו.ומכיוון שכולנו,בעיקר האדם המודרני,מערבי, כל-כך השתבשנו בכל המישורים:הפיסיים,רגשיים,רוחניים,עד שהשיבושים האלה חוסמים בעד האהבה הטבעית לבוא לידי ביטוי בחיי היומיום שלנו"
"אנו מצווים לאהוב את האלוהים בכל לבבנו,נפשנו,מאודנו.מה משמעות הציווי ואיך אפשר לצוות לאהוב?
מבחינתו של אבי יסעור הציווי מכוון לריפוי עצמי.
"הציווי מכוון אותנו באופן מוחלט להיות מי שאנחנו באמת.כלומר באופן בו נבראנו בצלם האלוהות .כדי שאני אוכל לאהוב את אלוהי בכל מאודי,אני קודם כל צריך למצוא את האהבה בתוכי.מה פרוש בתוכנו ? זוהי בחירה עמוקה שאני צריך לעשות,שעה שעה כל יום.כי תמיד הכוח השני הגדול שעומד לי לרועץ ומנסה בכל יכולתו להפריע לי להיות ולהגיע להיות מי שאני באמת ,זה האגו.רובנו כבולים באגו.אלה שאין בהם טיפה של אגו,לא נמצאים פה כולל האווטרים.כדי לאהוב את אלוהי ולמצוא אהבה בתוכי,אני צריך להסיר מכשולים פנימיים,פסיכולוגים,רוחניים,דפוסיים המשועבדים לאגו.להסיר אותם ולפתור אותם,כך שהגישה שלי ,לתוך משאבי האהבה שבתוכי יחוו ללא הפרעה.כאשר מגיעים לאהבה עמוקה ומוחלטת של משמעות הציווי,מתאפשרת צמיחה אמיתית,כי אם היא לא מוחלטת,היא חלקית או משובשת לא מתאפשרת צמיחה.הציווי ואהבת את השם אלוהיך בכל לבבך,בכל נפשך ובכל מאודך,זה בעצם הציווי של דע את עצמך ,או את נשמתך או מי שאתה באמת ,כיציר אלוהים ברוא צלם.כך אני מבין את זה.וזה הציווי שחל על כל אחד ואחד מאיתנו,במובן של רפא את חייך ורפא את זולתך,בעיקר במובן הנפשי רוחני.כאשר הריפוי יתרחש באופן טבעי,האהבה שבתוכנו תוכל להתממש באופן מלא,וכמובן שפועל יוצא מידית ,האהבה לאלוהים תתרחש מאליה.והמתקדמים ירגישו שאין הבדל בין אהבת הנשמה,או העצמי לבין אהבת האלוהים.
ובכל זאת מדוע זה חשוב להתחבר לאהבה,מהו הכוח שלה?
"זה כאילו תשאלי אותי מה החשיבות להתחבר לחמצן.אין חיים בלי אהבה.זה הכוח שמאפשר לצמח לגדול ולאם לגדל את בנה.זה הכוח שמאפשר לנו להושיט יד,ולמשהו להתקיים .זה כוח שמניע ומחייה כל דבר,ובגלל השיבוש הגדול שהתרחש בחיינו,המודעות שלנו לאהבה היא מאוד נמוכה.אנו בועטים,פוחדים ומזלזלים בה,אך היא עדין הכוח המפעיל ,הפועל,והמזין.וזוהי האנרגיה שאין אחד שאינו כמהה אליה ביותר,בין אם הוא מודע לכך ובין אם לאו.
האם אפשר להגיע לאהבת האלוהים רק דרך קיום המצוות או שיכולה להיות דרך אחרת?
"המצוות לא רק ביהדות,אלא בכל דת שהיא,אינם אלא טכניקה של מעשים שמטרתם לעזור לאדם להגיע לאהבה ולאמונה שבלב.אלה טכניקות שמנסות לעקוף את החבלות שהאגו מנסה לחבל בחיינו.לצערנו הרב,ולעתים קרובות מאוד,שכחו המאמינים את הלב ואת האהבה,והמצוות בכל הדתות נשארו מסגרת ריקה מתוכן.לכל אחד מאיתנו יש תוכנית ברורה ומוחשית,שאמורה לקדם אותנו בדרך שלנו הביתה או לאלוהים.האלוהות היא אחת,והרבה דרכים להגיע אליה"
ומה משמעות הציווי ואהבתה לרעך כמוך,אני ה'?האם דרך ההכרה לאלוהים שבתוכי ,אני אמורה לאהוב את האחר?
"לא רק אמורה.כי ההכרה באלוהות היא הכרה בברואיו.והכרה זו מראה לנו באופן חד משמעי,שכל הברואים בצלם הם אחד והם זהים אחד לשני.האגו אינו אוהב את זה.הוא בונה תחרותיות שמציבה לאדם יעד,להיות טוב יותר,להשיג הישגים כאלה או אחרים.האלוהות אומרת על תאהב את רעך יותר מאשר את עצמך,אך לא פחות.שניכם שווים.בין אם זה מוצא חן בעיניכם ובין אם לאו.אתם גם מחוברים.אם אתה פוגע באחר,אתה פוגע בעצמך ולהיפך.בפיסיקת הקוונטים הוכח שיש מניפולציה על תא אור שרחוק מתא אור אחר.אחד מגיב לשני.זה מאשר שאנו אחד.לפעמים רבים מאיתנו סובלים מנתינת יתר והופכים לקורבנות או כאלה שלא נותנים שום דבר לאחר ורק רוצים לקבל.והציווי הזה אומר,אתה ורעך שווים.מה שאתה נותן לו ,בסופו של דבר אתה נותן לעצמך.אם אתה נותן יתר על המידה אתה מקרבן את עצמך ואז יש אקט של חוסר אהבה עצמית,ואז האהבה לזולת לא נקייה,גם אם אתה לא מודע לכך.
האם אדם יכול להיות קורבן בגלל נסיבות ?
הנסיבות הם שעורים שהחיים מגישים לנו.אחד יאמץ דפוס קורבן,ואחר באדישות.אלה שבוחרים בקורבנות הם בוחרים עמדה שתגן עליהם מפני התחברות אמיתית לאהבה,והרווח לכאורה בבחירה זו שהם יכולים תמיד להגיד "עשו לי" ואני ""תגובה" ובכך הם סותרים את האמת לגביהם ,שהיא הציווי ,להיות המקור,הגורם, השליט של חייהם.אם אני "קורבן" ,אני רשאי לא לקחת אחריות לחיי,לא לחזור לאלוהים ובעיקר לא לחזור לאהבה שבתוכי.לא לממש את מי שאני בעולם הזה.ואם אני לא מממש את עצמי,אני לא מממש את האהבה לעצמי ואת ריפוי חיי.ואז אני האשים את האחר בכך שלא הצלחתי בחיי ושהאהבה לא התרחשה בחיי.זו בחירה מאוד כואבת.ורבים בוחרים בה.
האם הם לא בוחרים באהבה כי אולי אין להם כלים להתמודד אחרת?
אף אחד לא נולד עם כלים ביד.כל אחד נענה לקול פנימי שקורא לו ללמוד את עצמו,את חייו.להתבונן בחיי זולתו,להביא מרפא לשני ולעצמו.לגדול רוחנית ולחזור הביתה.הקול קיים אצל כל אחד תמיד.אין פרוטקציה ביקום.הבחירה היא אם לענות לו אם לאו..
אבל לפעמים הרי יש מיסוך?
לפעמים יש מיסוך מהאגו, שתפקידו תמיד שלא נתקדם באמת.גם כאשר הוא ייתן לנו פרסים בעולם החומר,המטרה הסופית שלו שלא נתקדם .וגם זו בחירה לאיזה קול אני בוחר להאזין,להקשיב.אמא תרזה אמרה שכל יום היא צריכה לקום ולבחור מחדש להיות מלאך או שטן.מיסוכים יש לפני כולנו.בפני כולנו עומדים פיתויים לברוח מעבודה רוחנית פסיכולוגית שהיא קשה מאוד..לכולנו יש את המחסומים והפחדים.וזה שיש כאלה שבוחרים לעבור דרך הפחדים וכן לשקם את חייהם זה בגלל שהם בחרו להקשיב ,וזה בידיהם.תוכנית הלימודים שמוצבת בפני כל אחד,זה לא מבחנים ,עונשים, וניסיונות שאלוהים מטיל עלינו,להיפך אלה הם הזדמנויות שבאות לפנינו כדי שנלמד להסיר את המכשולים ולהיות מאושרים.זה מטרת בית הספר ששמו כדור הארץ.
האם האהבה לאלוהים זו האהבה הטהורה מכולן כי אין בה צפייה לתמורה וכי היא אינה תלויה בדבר?
אהבה אמיתית אף פעם אינה תלויה בדבר.אם היא תלויה בדבר,וכולנו מתפתים באהבות על תנאי,אנו מאפשרים לאגו לחבל בתהליך.אהבה יש רק אחת.אהבת הקוסמוס.אהבת האלוהים.אהבת הקדושה שקיימת בעולם בכל אחד ואחד מאיתנו.אין כמה סוגי אהבה.יש אהבה אחת ולה הסכמים וצורות ביטוי שונות.אהבה לילד.אהבה לחבר,אהבה לבעל חיים וכו'.הביטוי אהבה טהורה מכול היא חסרת משמעות..אנו משבשים את האהבה ובעיקר אנו מכניסים הרבה מאוד אלמנטים של פחד לתוך האהבה ובזאת אנו מקשים וחוסמים את ביטויה.התפקיד שלנו היא לא ללמוד את משמעות האהבה,אלא להסיר את המכשולים.כי היא קיימת.הווה.היא מחכה לנו .והיא אחת כמו האמת.הקורס בנסים טוען שההיפך מאהבה זה לא שנאה אלא פחד.אם נחשוב לעומק נראה שזו אמת לאמיתה.
איך הציווי ואהבת ..מתיישב עם היראה,הפחד החשש מעונש
וייסורי המצפון שהדמות האלוהית מעוררת.
לצערי הרב אנו צריכים להתייחס לצורות שונות בתאור אלוהים או אלוהות.בהתחלה הייתה אמונה באלילים ואחר כך באה האמונה באל אחד.אך קרה דבר דומה.אנו השלכנו עליהם וכן על האל האחד תכונות אנושיות שקל להתמודד איתו.אלוהים שנעלב,מתעצבן,מתנקם,מתחשבן,זועף,מעניש.לדעתי אין קשר בין האלוהים "האנושי" "קפריזי" לבין האלוהים האמיתי.אם אלוהים זה אהבה,איך זה מתיישב עם אל זועף,נוקם "אל נקמות ה'".כל הדימויים האנושיים האלה נעשו כדי לעזור למנהיגי הדת בזמנו לשלוט בהמונים.זה אמצעי הפחדה ושליטה.לאלוהים שאני מבין אין תכונות אנושיות שבתחום האגו בכלל.הוא לא מפסיק לתת,לשתף ובעיקר אינו נוטר טינה.
ובכל זאת מדובר בדואליות נצחית,האם זה אינו מתקשר לאלוהים?
אלוהים אינו דואלי.ההמצאה היא אנושית.ברגע שהאדם הקדמון אכל מעץ הדעת טוב ורע,הוא הכניס לתודעה שלו אפשרות של הפכים.זה משהו שאדם עשה לעצמו.באלוהות כפי שאני מבין אין דואליות הכל אחד.או במלים אחרות מצב גן העדן,טרום הפרוד לפני שהכנסנו את המצאת ההפכים.גן עדן הוא תודעה של אחד.אין טוב ורע יש רק אחד.האחד הזה אנו קוראים לו טוב,בשפה שלנו,זו שפה שלא יכולה להיות ישימה באלוהות כי המילה טוב מצביעה על המונח רע.אבל כפי שנוח לנו מאוד להשליך על האלוהות תכונות אנושיות נוח גם שנשליך עליו את הדואליות.נעשה מאלוהים חבר.זו התפיסה של קורס בנסים,והפוך מהגישה המונותאיסטית שמדברת על אלוהים במונחים אנושיים.לכן הקורס נחשב לרדיקלי ושונה משאר הדברים הרוחניים שאני מכיר.
איך הציווי לאהוב את האלוהים עוזר להתפתחות האדם?
"החיים מתוך אהבה מאפשרים לנו מימוש של מי שאנו.מאפשרים חיים הרמוניים עם העצמי ועם הסביבה.מעניקים תחושת משמעות ודרך בעולם הזה.עוזרים לנו להבין את המשמעות של חיינו ,מביאים לנו המון שמחה.אהבה ושמחה הן כמעט מלים נרדפות,וזו מצווה גדולה.ובלי אהבה אי אפשר לחיות"
חשבתי לעצמי תוך כדי הראיון שהרבה אנשים החיים בעולמנו נמצאים בחוסרים של אהבה,וזו הייתה שאלתי האחרונה לאבי יסעור
"אדם שחי בחוסר אהבה,במודעות זה אדם שחי בפחדים.אדם שחי בפחדים,חרדות,פסימיות,וכעס חייו אומללים מאוד.אני לא מאחל לאף אחד מאיתנו לחיות כך באופן קבוע.הגהנום אינו נמצא אפוא שהוא בשמים.אפשר לממש הן את הגהנום והן את גן העדן על פני האדמה.ובחירה של חיים בחוויה בלתי פוסקת של פחד,כך נראה הגהנום.בחירה מוחלטת באהבה ,כפי הציווי, כך מתחיל להראות גן העדן.
עם אותן שאלות וכדי לבחון זוויות ראייה אחרות פניתי לד"ר שוש צימרמן מרצה במכללת סמינר הקיבוצים ,בביה"ס לאומנויות וטכנולוגיה,בתחומי אומנות ומחשבת ישראל,מעבירה תהליכי מודעות רוחנית והתפתחות אישית.
"הציווי "ואהבת לרעך כמוך "אומר שהכול אהבה,ביחס שלי לעצמי ולזולתי.והמשכו "אני ה'. מראה שה' אהבה,ובכל אחד נמצא ה'.כלומר,נמצאת נקודה פנימית שאין להכחידה ובה טמון הרצון והכושר הפוטנציאלי או הממומש,לקבל ולתת אהבה.לכן,אני אהבה ממומשת,ואני יכול לתת לפיכך אהבה לך-שגם בך ישנה נקודת אהבה,ושתיהן אלוהים.כל כוח בעולמנו ,יש לו בעצם כפיפות לתודעת העל(אלוהים),והאנרגיה שמחברת ביניהם היא יכולה להיות רבת אהבה או דלת אהבה.אהבה היא סוג של אנרגיה,ואלוהים הוא השיא של האנרגיה הזו,והברואים הם כלים ותכנים של אהבה ברמות שונות.האנרגיה שמזינה אותם היא אהבה ברמות שונות.כדי לקבל אהבה כזו רצוי לאהוב את האלוהים,לפי התורה ובכך זו תהייה אהבה דו סטרית,כי גם יתקבל חסד אנרגטי(אהבה) באופן כזה מאלוהים.
יראה,פחד וחשש הם לא מומלצים לקשר עם אלוהים,כי הם הקוטב הנגדי של אנרגיית האהבה.אבל אם מפרשים יראה כראיה של אלוהים,יראת כבוד,זה אפילו יותר טוב,משום שחיבור מתוך יראת כבוד מעצים גם בין שני אנשים.תלמיד שיש לו יראת כבוד כלפי מורו יקבל יותר.פחד וחשש בהקשר ליראת כבוד מומלצים,אך לא פחד במובן השגרתי."
איפוא הביטוי של תשוקה ,כמיהה,מחויבות שכרוכות באהבת אמת?
"תשוקה ,כמיהה ומחויבות יכולים להיבחר ע"י האדם שמבין את הדברים עליהם דברתי כעת,ובבחירות האלה האדם יבטא את רצונו להתחבר,להתאחד עם תודעת העל,לקבל על מנת לתת לו ולסובבים אותו.המודוס של הכמיהה לאלוהים מעצים את ה"שאקאטי"-החסד שאדם יקבל,כי ככל שיש רצון לינוק,יש רצון להניק,להעניק.המחויבות היא לא רק לתת,הודיה על כל סוגיה,או קיום מצוות למי שנולד לדת או בוחר בה,אלא מחויבות להיות פתוח לקבל את החסד והאהבה מתודעת העל".
ומהי חשיבות האהבה להתפתחות האדם?
"חשיבות אהבת האלוהים בעולם הגשמי היא בכך שהאדם מרסן את גוף ההפרדה שלו,שהוא כורח המציאות הגשמית,ומעדן את האינסטניקטים שלו,לנוכח החוויה של האהבה כלפי תודעת העל,התומכת בקיומו(נותנת לו גשם,שמש וכו',ונותנת ספציפית את הטוב)זה אימון באהבה,אימון בהענקת אמון .ולאימונים האלה קוראים דרגות אמונה.הבניפיט הגדול הוא תגבור האנרגיה שמגיעה אלי,לטובתי בחיים אלה והכנה שלי לחיים עתידיים בעולמות עתידיים-ליותר קבלה ונתינה של אהבה.לסיכום :הציווי על אהבה הוא ציווי על הקפדת התנהלותינו בעולם הזה.הבחירות של כל רגע אמורות לבטא החשבת האהבה ודחיית הפחד,כפי שהם באים לידי ביטוי במחשבה,דיבור ומעשה".
אחרון המתראיינים,אליו פניתי בשאלותיי הוא ד"ר אליהו אביעד,מפקח באגף התורני מטעם משרד החינוך,ומחבר הספר ,מורה נבכי הנפש,היבטים חינוכיים להיגיינה של הנפש במשנת הרמב"ם",תכלית האדם היא אהבת השם..צלם אלוהים מתבטא אצל האדם בשכל,ולכן דרך הידיעה את השם,ידע מבחינת התמזגות טוטלית,אנו מתחברים לאהבה אותו.הרמב"ם פותח את ספרו משנה תורה "לדעת שיש מצוי ראשון",במקום אמונה הוא מדבר על משמעות לדעת.וכל אחד יכול לעשות זאת "כפי היכולת שיש לו".אין קיצורי דרך באהבת השם.הדרך קשה.ישנם ציווים,יש מגבלות וגבולות שתכליתם לברוא את עצמנו כל יום מחדש.דרך ידיעה מוחלטת עם השם,אנו יודעים את מהותנו. בספר המדע לרמב"ם פרק עשירי "ואין עובד את השם,אלא עמי הארץ,אנשים והקטנים,שמחנכים אותם לעבוד מיראה,עד שתרבה דעתם ויעבדו אותו מאהבה.העובד מאהבה עוסק בתורה ובמצוות והולך בנתיבות חוכמה,לא מפני דבר בעולם,לא מפני היראה,אלא עושה את האמת מפני שהיא אמת וסוף האהבה לבוא בגללו".תכלית האדם היא להתחבר לכוח עליון שהוא נצחי,שהוא הראשוני,השלם המוחלט,הבורא.הנפש צריכה להדמות לאל.וכל עשייה ועשייה בחיים הגשמיים,ולו הקטנה ביותר נועדה לתכלית זו.ברגע שאדם מבין את מהותו ותכליתו,הוא נהפך לאדם מוסרי "מי שרוח הבריות נוחה ממנו,רוח המקום נוחה ממנו-אבות". הציווי מדבר על אהבת האלוהים בכל רמות ההוויה.האלוהים הוא האמת ויש אמת אחת.וברגע שאדם מתחבר לאמת באהבה,זה הופך אותו ליותר מאושר.האלוהים הוא מושא האהבה היחיד.היראה והאהבה לשם חוברים ביחד וצריך את שניהם.יראה כי אנו חומר,.זה מזכיר לנו את קטנותנו,את היותנו בשר ודם,ואילו אהבה מחברת אותנו ברמת הנשמה,ברמה הרוחנית.היראה והאהבה הם הדואליות שבתוכנו"
אז מה למדתי בחיפושי אחר המשמעות הגלומה בציווים האהבה האלוהית היא איפה יסוד הבריאה.האדם כחלק מן האלוהות צריך להכיר בתוך הווייתו הצרה את האלוהות הנצחית. המקום האוהב הראשוני שמאפשר הגשמה ויצירה של מימוש עצמי כל יום מחדש.
יחסי האהבה הם טבעו של האל וגם טבענו,וכמו שאלוהים מתממש בתוך כל ברואיו,אנו מתממשים דרך ההכרה במהות האוהבת האלוהית שבתוכנו.צמיחה אישית וחיבור עם הנצח הם יעד של כל אחד מאיתנו.האהבה היא ההוויה הנצחית בלב כל אחד מאיתנו.היא החיבור למקום שאנו רוצים להיות חלק ממנו בהוויה.
ברור שהמסע של כל אחד מאיתנו רצוף בהרבה מאוד שאלות.כיצד אמצא את דרכי,כיצד אפתח את לבי ואגע באלוהים שבתוכי?כיצד אלמד לאהוב,ואתפתח כדי להיות מי שאני?,ע"י שחרור הפחדים והחסימות שגרמו לכך להיות מי שאיננו.
והרשו לי לסיים בציטוט המרגש אותי כל פעם מחדש מספרו של עמנואל: "אתם לא תכלו את האהבה שביקום, גם אם הייתם סופגים אותה ,מעתה עד סוף כל הזמנים. אהבה היא כל אשר קיים. אהבה היא התקשורת האונברסאלית. היא האנרגיה אשר יצרה את היקום וממשיכה לקיימו. אלוהים הוא אהבה. כל חומר נוצר על ידי אהבה. ישנה אהבה של כל חי, המדברת לכולם, אם רק היו יכולים לשמוע. עלה נאחז בלי הרף למען אהבה"
