אהבה היא הדרך שבה אני צועד בהכרת-תודה.
הכרת-תודה היא שיעור קשה למי שמתבוננים בעולם בצורה מעוּותת. לכל היותר הם מסוגלים לראות את עצמם כבני-מזל יותר מאחרים. והם מנסים להיות מרוצים מפני שנדמה שאחר סובל יותר מהם. כמה עלובות ומגַנות הן מחשבות כאלה! כי למי יש סיבה לתודה בעוד שלאחרים יש סיבה קטנה יותר? ואיך אפשר לסבול פחות מפני שרואים אחר סובל יותר? הכרת-התודה שלך מגיעה לו לבדו, שגרם לכל סיבות הצער להיעלם בעולם כולו.
הגשת תודה בגלל סבל היא טירוף. אך טירוף לא קטן מזה הוא מניעת הכרת-תודה מאחד שמגיש לך את האמצעי הוודאי שבאמצעותו נרפא כל כאב, והסבל מוחלף על-ידי צחוק ואושר. אפילו השפויים-למחצה לא יוכלו לסרב לצעוד את הצעדים שהוא מכוון, וללכת בדרך שהוא מתווה להם, כדי להימלט מכלא שהם חשבו שאין בו שום דלת אל ההצלה שהם תופשים עכשיו.
אחיך הוא "אויבך" מפני שאתה רואה בו יריב לשלוותך; בוזז שגוזל את שמחתו ממך ולא משאיר אצלך מאומה מלבד יאוש קודר, שהוא מר ואכזרי עד שכל תקווה אובדת. עכשיו אפשר לייחל רק לנקמה. נותר לך רק לנסות להפילו ארצה ולהורידו אל המוות יחד אתך, חסר-תועלת כמוך; כשבין אצבעותיו נותר אחוז אותו שמץ עלוב כמו זה שבין אצבעותיך שלך.
אינך מגיש לאלוהים את הכרת-התודה שלך מפני שאחיך הוא יותר עֶבֶד ממך, ולא תוכל להתמלא זעם באופן שפוי אם נדמה שהוא חופשי ממך. האהבה לא עושה השוואות. והכרת-תודה יכולה להיות כנה רק אם היא מחוברת לאהבה. אנחנו נותנים תודה לאלוהים אבינו על שכל הדברים ימצאו את חירותם בתוכנו. בשום אופן לא ייתכן שאחדים יהיו משוחררים בעוד שאחרים עודם כלואים. כי מי יכול להתמקח בשם האהבה?
על-כן תן תודה, אבל בכנות. ותפַנה הכרת-התודה שלך מקום לכל מי שיימלט יחד אתך; החולים, החלשים, הנזקקים והמפוחדים, ואלה האבלים על אובדן שלכאורה או מרגישים כאב כביכול, אלה הסובלים מקור או מרעב, ואלה ההולכים בדרך השנאה ובמשעול המוות. כל אלה הולכים אתך. אל נא נשווה את עצמנו להם, כי כך ננתק אותם ממוּדעוּת האחדוּת שאנחנו חולקים אתם, כפי שהם חולקים אותה בהכרח אתנו.
אנחנו מודים לאבינו על דבר אחד בלבד: על שאיננו נפרדים מכל דבר חי, ולכן אנחנו מאוחדים אתו. ואנחנו שמחים שלעולם לא ייתכנו יוצאים מכלל זה שיהיה בהם כדי לגרוע משלמותנו, ולהגביל או לשנות את תפקידנו - שלמות האחד שהוא עצמו שלמות. אנחנו מודים על כל דבר חי, שאם לא כן איננו מודים על שום דבר, ואיננו מצליחים לזהות את מתנות האלוהים לנו.
נרשה איפוא לאחינו להשעין את ראשיהם היגעים על כתפינו כשהם נחים קמעה. אנחנו נותנים להם תודה. כי אם ביכולתנו לכוונם אל השלווה שאנחנו מבקשים למצוא, הדרך נפתחת לפנינו סוף סוף. דלת עתיקה שבה ונפתחת; מלה נשכחת מהדהדת שוב בזכרוננו, והיא הולכת ומתבהרת כשאנחנו שוב נכונים לשמוע.
צעדו איפוא בהכרת-תודה בדרך האהבה. כי השנאה נשכחת כשאנחנו פונים עורף להשוואות. מה עוד נשאר כמכשול אל השלווה? סוף סוף נעקר הפחד מאלוהים, ואנחנו סולחים בלי להשוות. כך נבצר מאתנו להתעלם מכמה דברים, ועם זאת לשמור דברים אחרים מאחורי מנעול ובריח בתור "חטאים". כשתהיה סליחתך מושלמת תהיה לך הכרת-תודה מוחלטת, שכן תיווכח כי כל דבר יש לו זכות לאהוב מכוח היותו אוהב, בדיוק כמו עצמך.
היום אנחנו לומדים לחשוב על הכרת-תודה במקום כעס, רשעות ונקמה. הכל ניתן לנו. אם אנחנו מסרבים להכיר בכך, איננו זכאים למרירותנו, ולתפישה-עצמית הרואה אותנו כנמצאים במקום שבו אנחנו נרדפים בלי רחמים, מוטרדים ללא הרף, ונדחפים ונהדפים בלי מחשבה והתחשבות בנו ובעתידנו. הכרת-התודה נעשית המחשבה האחת והיחידה שאנחנו חושבים במקום כל תפישות-העוועים הללו. אלוהים דאג לנו, ומכנה אותנו בן. הייתכן שיש יותר מכך?
הכרת-התודה שלנו תסלול את הדרך אליו, ותקצר את משך לימודנו הרבה מעבר למה שאתה מסוגל לחלום עליו. הכרת-התודה עולה בקנה אחד עם האהבה, ובמקום שנמצאת האחת נמצאת בהכרח גם האחרת. שכן הכרת-תודה אינה אלא היבט של האהבה, שהיא מקור הבריאה כולה. אלוהים מודה לך, בנו, על היותך מה שהנך: שלמותו ומקור האהבה, יחד אתו. הכרת-התודה שלך לו היא אחת עם הכרת-התודה שלו לך. כי האהבה אינה יכולה ללכת בשום דרך חוץ מאשר בדרך הכרת-התודה, ובה הולכים אנו, הצועדים בדרך אל האלוהים.
* כל התכנים באתר לרבות קבצי השמע והמלל בעמוד השיעורים, מוגנים בזכויות יוצרים. אין לעשות בתכנים אלו שימוש פרטי או מסחרי כלשהו. אין להפיץ, להעתיק או לשכפל את הנ"ל ללא הסכמה בכתב מראש מ"קורס בניסים – ישראל ®"
