שלוות האלוהים היא רצוני.
אמירת המלים האלה אינה ולא כלום. אבל התכוונות אליהן היא הכל. אילו יכולת להתכוון להן אפילו לרגע אחד, לא היה עוד אפשר שתרגיש צער בכל צורה; בכל מקום ובכל זמן. השמים היו שבים בשלמות למודעות שלמה, זכרון האלוהים היה מתחדש בשלמות, תחיית הבריאה כולה היתה מוּכּרת במלואה.
אין מי שמתכוון למלים האלה ואינו מתרפא. הוא אינו יכול לשחק בחלומות ולא לחשוב שהוא עצמו חלום. הוא אינו יכול ליצור גיהינום ולחשוב שהוא ממשי. הוא רוצה בשלוות האלוהים, והיא ניתנת לו. כי זה כל מה שהוא רוצה, וזה כל מה שיקבל. רבים אמרו את המלים הללו. אבל למעשה מעטים בלבד התכוונו אליהן. עליך רק להביט על העולם שאתה רואה סביבך כדי להיווכח עד כמה מעטים הם. העולם היה משתנה לגמרי אילו הסכימו שניים כלשהם שהמלים הללו מבטאות את הדבר היחיד שבו הם רוצים.
שני שכלים בעלי כוונה אחת נעשים חזקים כל-כך עד שרצונם נעשה רצון האלוהים. כי שכלים יכולים להתחבר יחד רק באמת. בחלומות, שום שניים אינם מסוגלים לקחת חלק בכוונה אחת. לגבי כל אחד גיבור החלום שונה; והתוצאה הרצויה אינה זהה לגבי שניהם. המפסיד והמרוויח רק משנים מקום בתבניות משתנות, בעוד שהיחס בין רווח להפסד או הפסד לרווח לובש פנים שונות או צורה שונה.
ואולם החלום יכול להביא רק פשרה. לפעמים היא לובשת צורה של איחוד, אבל רק את הצורה. המשמעות בהכרח נעדרת מן החלום, כי ההתפשרות היא מטרת החלימה. שכלים אינם יכולים להתאחד בחלומות. הם רק מתמקחים. ואיזה מיקוח יכול להעניק להם את שלוות האלוהים? אשליות באות ותופסות את מקומו. וכוונתו אבודה בשביל שכלים ישֵׁנים שכל מעייניהם בפשרה וכל אחד מעוניין ברווחו שלו ובהפסד זולתו.
להתכוון שאתה רוצה בשלוות האלוהים פירושו לוותר על כל החלומות. כי כל מי שרוצה באשליות אינו מתכוון למלים האלה, ולכן מחפש את האמצעים המביאים אשליות. הוא הביט בהן ומצא שהן לקויות. עכשיו הוא מבקש ללכת אל מעבר להן, כי הוא מבין שעוד חלום לא יציע מאומה יותר מכל יתר החלומות. לגביו כל החלומות הם אחד. והוא למד שההבדל היחיד ביניהם הוא בצורתם, כי אחד מהם יביא אותו יאוש ואותה אומללות כמו שיביאו השאר.
שׂכל שמתכוון לכך שכל רצונו הוא שלווה חייב להתאחד עם שכלים אחרים, כי כך מושגת השלווה. וכאשר השאיפה לשלווה היא אמיתית, ניתן האמצעי למציאתה, בצורה שכל שׂכל המחפש אותה ביושר יכול להבינה. כל צורה שלובש השיעור מתוכננת בשבילו באופן שלא יוכל לטעות בו, אם בקשתו כנה. אבל אם הוא מבקש בלי כנות, אין שום צורה שבה השיעור יתקבל בהסכמה ויילמד באמת.
הבה נקדיש היום את תרגולנו להכרה בכך שאנחנו באמת מתכוונים למלים שאנחנו אומרים. אנחנו רוצים בשלוות האלוהים. זו אינה שאיפת-הבל. המלים האלה אינן מבקשות שיינתן לנו עוד חלום. הן אינן מבקשות פשרה, ולא מנסות לעשות עוד עסקה בתקווה שאולי קיימת עוד אחת שתוכל להצליח במקום שכל האחרות נכשלו. התכוונות למלים האלה פירושה הכרה בכך שהאשליות אך שווא הן, ובקשת הנצחי במקום החלומות המתחלפים שלכאורה משתנים באשר למה שהם מציעים, אבל הם אחד באפסותם.
הקדש היום את זמני התרגול לחיפוש קפדני בשכלך, כדי למצוא את החלומות שעדיין יקרים ללבך. מה אתה מבקש בלבך? שכח את המלים שבהן אתה משתמש כשאתה מבקש את בקשותיך. בחן רק את מה שלדעתך ינחם אותך ויביא לך אושר. אבל אל יבהילוך אשליות מתמשכות, כי לצורתן אין כרגע חשיבות. אל תתן לכמה חלומות להיות מקובלים יותר, בעוד שאת האחרים אתה מסתיר בבושה. הם אחד. ובהיותם אחד, יש לשאול לגבי כולם שאלה אחת בלבד: "האם זהו מה שאני רוצה, במקום השמים ושלוות האלוהים?"
זוהי הבחירה שאתה בוחר. אל תטעה לחשוב שהמצב שונה. בדבר הזה אין אפשרות לפשרה. אתה בוחר בשלוות האלוהים, או שאתה מבקש חלומות. והחלומות יבואו על-פי בקשתך. ואולם שלוות האלוהים תבוא באותה מידה של ודאות, כדי להישאר אתך לנצח. היא לא תיעלם עם כל פיתול ופנייה בדרך, כדי לחזור ולהופיע, בלי שמזהים אותה, בצורות המתחלפות ומשתנות עם כל צעד שאתה עושה.
אתה רוצה בשלוות האלוהים. וכמוך רוצים בה גם כל אלה שנראים כמבקשים חלומות. בשבילם וגם בשבילך אתה מבקש רק זאת כשאתה פונה בבקשה הזאת בכנות עמוקה. כי כך אתה מגיע למה שהם רוצים באמת, ואתה מצרף את כוונתך שלך אל מה שהם שואפים לו מעל לכל, אולי שלא ביודעין, אבל לגביך הוא ודאִי. היית חלש מפעם לפעם, הססן באשר לתכליתך ולא-בטוח באשר למה שאתה רוצה, היכן לחפשו והיכן לבקש עזרה במאמציך. העזרה ניתנה לך. האם לא תסכים להפיק ממנה תועלת על-ידי כך שתחלוק אותה עם אחרים?
שום אדם שמחפש באמת את שלוות האלוהים אינו יכול שלא למצוא אותה. שכן כל מה שהוא מבקש הוא לחדול להונות את עצמו על-ידי כך שהוא מונע מעצמו את מה שהוא רצון האלוהים. איך אפשר שאדם יבקש את מה שכבר שייך לו ויישאר לא-מרוצה? איך ייתכן שאדם יבקש מענה לשאלה שביכולתו לענות עליה ויישאר לא-נענה? שלוות האלוהים שלך היא.
בשבילך נבראה השלווה, היא ניתנה לך על-ידי בוראה, ונקבעה כמתנתו הנצחית. איך אפשר שתיכשל, כשאתה רק מבקש את מה שהוא רוצה שיהיה נחלתך? ואיך אפשר שבקשתך תהיה מוגבלת רק לך לבדך? שום מתנה של האלוהים אינה יכולה להיוותר בלתי-נחלקת. תכונה זו היא המבדילה בין מתנות האלוהים לבין כל חלום שלכאורה תפס אי-פעם את מקום האמת.
איש אינו יכול להפסיד וכולם מרוויחים בהכרח כל אימת שמישהו מבקש ומקבל מתנה כלשהי של אלוהים. אלוהים מעניק רק כדי לאחֵד. לקיחה היא מבחינתו דבר חסר-משמעות. וכאשר היא תאבד את משמעותה גם לגביך, תוכל להיות סמוך ובטוח שאתה חולק רצון אחד אתו, והוא אתך. ועוד תדע שאתה חולק רצון אחד עם כל אחיך, שכוונתם היא כוונתך.
את הכוונה האחת הזאת אנחנו מבקשים היום, ואנחנו מאחדים את רצונותינו עם צורכי כל לב, עם קריאת כל שכל, עם התקווה הנמצאת מעבר ליאוש, עם האהבה שהתקיפה רוצה להסתירה, עם האחווה שהשנאה מבקשת להרוס, אבל נשארה עדיין כפי שברא אותה האלוהים. עם עזרה כזאת לצדנו, הנוכל להיכשל היום בעת שאנו מבקשים שתינתן לנו שלוות האלוהים?
* כל התכנים באתר לרבות קבצי השמע והמלל בעמוד השיעורים, מוגנים בזכויות יוצרים. אין לעשות בתכנים אלו שימוש פרטי או מסחרי כלשהו. אין להפיץ, להעתיק או לשכפל את הנ"ל ללא הסכמה בכתב מראש מ"קורס בניסים – ישראל ®"
