אני בוטח באחַי, שהם אחד אתי.
בטחון באחֶיך הוא חיוני ליצירת אמונתך ביכולתך להתעלות מעל ספקות וחוסר בטחון מוצק בעצמך. כאשר אתה תוקף אח, אתה מצהיר שהוא מוגבל על-ידי מה שתפשת בו. אינך מביט מעבר למשגיו. יתר על כן, הם מוגדלים ונעשים מחסומים למודעותך לעצמי הנמצא מעבר למשגיך שלך, ומעבר לחטאיו המדומים וגם לחטאיך המדומים.
התפישה יש לה מוקד. זהו מה שמעניק עקביות למה שאתה רואה. שנה את המוקד הזה, ומה שאתה רואה ישתנה לפיו. ראייתך תשתנה עכשיו כדי לאשש את המטרה שתפסה את מקום מטרתך הקודמת. סלק את ההתמקדות בחטאיו של אחיך, ותחווה שלווה העולה מן האמונה בחפות מחטא. אמונה זו מקבלת את תמיכתה הבטוחה היחידה ממה שאתה רואה באחרים מעבר לחטאיהם. שכן משגיהם, אם מתמקדים בהם, הם עדויות לחטאים שבך. וכך לא תתעלה מעל למראיהם ולא תראה את החפות מחטא השוכנת מעבר להם.
לכן, בעת שנתַרגל היום, ננטוש קודם-כל את כל ההתמקדויות הקטנות מן הסוג הזה כדי לפנות מקום לצורך הגדול שלנו לאפשר לחפותנו מחטא להתגלות. אנחנו מלמדים את שכלינו שאת הדבר הזה אנחנו מחפשים, אותו בלבד במשך זמן-מה. איננו נותנים את דעתנו על מטרותינו בעתיד. ומה שראינו רגע לפני-כן אין לנו בו עניין במשך פסק-זמן זה שבו אנחנו מתאמנים בשינוי כוונתנו. אנחנו מחפשים אחר החפות ותו לא. אנחנו מחפשים אחריה מבלי להתעניין בשום דבר אלא בעכשיו.
סכנה גדולה ביותר להצלחה היתה תמיד המעורבות במטרות העבר והעתיד. תמיד היית מודאג מאוד מקיצוניות ההבדל שבין המטרות שהקורס הזה דוגל בהן ובין אלו שבהן דגלת לפני-כן. ואת ידיך ריפתה המחשבה המדכאת והמגבילה שגם אם תנחל הצלחה, בהכרח תאבד שוב את דרכך.
איזו חשיבות יש לזה? שכן העבר תם; והעתיד קיים רק בדמיון. דאגות אלו אינן אלא התגוננות נגד שינוי עכשווי בתפישה. ותו לא. נניח למגבלות חסרות-טעם אלו לזמן-מה. איננו מתייחסים לאמונות העבר, ומה שנאמין בו לא יפריע עכשיו. אנחנו נכנסים לזמן התרגול במטרה אחת: להסתכל על החפות מחטא שבפנים.
אנחנו מכירים בכך שאיבדנו מטרה זו אם הכעס חוסם את דרכנו בצורה כלשהי. ואם אנחנו נתקלים בחטאיו של אח, מוקדנו שהוצר מגביל את ראייתנו ומפנה את עינינו אל משגינו שלנו, שאותם נגדיל ונכנה "חטאינו". לפיכך במשך זמן-מה, בלי להתייחס לעבר או לעתיד, אם יצוצו המחסומים הללו, נתעלה מעליהם באמצעות מתן הוראות לשכלינו לשנות את מוקדם, תוך שנׂאמר: לא על הדבר הזה ברצוני להסתכל. אני בוטח באחַי, שהם אחד אתי.
במחשבה הזאת נשתמש גם כדי לשמור על בטחוננו במשך כל היום. איננו מחפשים מטרות ארוכות-טווח. והואיל ונדמה שכל מכשול חוסם את חזון חפותנו מחטא, כל מבוקשנו הוא הפוגה בת רגע מן האומללות שההתמקדות בחטא תביא עמה, וכיוון שלא תתוקן תעמוד בעינה.
כמו כן אין אנו מבקשים לעצמנו הזיות-דמיון. שכן מה שאנחנו שואפים להסתכל עליו באמת קיים. וכאשר התמקדותנו תרחיק ללכת מעבר למשגים, תחזינה עינינו עולם חף לחלוטין מחטא. כאשר ראיית הדבר הזה היא כל מה שאנחנו רוצים לראות, כאשר זהו כל מה שאנחנו מבקשים בשם התפישה האמיתית, עיני המשיח הן בהכרח שלנו. והאהבה שהוא חש כלפינו נעשית גם היא לשלנו. זה יהפוך לדבר האחד והיחיד שנראה אותו משתקף בעולם ובנו.
העולם שפעם הכריז על חטאינו הופך להוכחה שאנחנו חפים מחטא. ואהבתנו כלפי כל אחד שעליו אנחנו מסתכלים מעידה על כך שאנחנו זוכרים את העצמי הקדוש שאינו יודע חטא, ואינו יכול לתפוש שום דבר בלי חפותו מחטא. אל הזכירה הזאת אנחנו חותרים בזמן שאנחנו מפנים את שכלינו לתרגול היום. אין אנו מסתכלים לא קדימה ולא אחורה. אנחנו מישירים מבט אל תוך ההווה. ואנחנו נותנים את אמוננו בחוויה שאותה אנחנו מבקשים עכשיו. חפותנו מחטא אינה אלא רצון האלוהים. ברגע הזה רצוננו אחד עם רצונו.
* כל התכנים באתר לרבות קבצי השמע והמלל בעמוד השיעורים, מוגנים בזכויות יוצרים. אין לעשות בתכנים אלו שימוש פרטי או מסחרי כלשהו. אין להפיץ, להעתיק או לשכפל את הנ"ל ללא הסכמה בכתב מראש מ"קורס בניסים – ישראל ®"
