אין אכזריות באלוהים וגם לא בי.
איש אינו תוקף ללא כוונה לפגוע. בדבר הזה לא יכולים להיות יוצאים מן הכלל. כאשר אתה חושב שאתה תוקף מתוך הגנה-עצמית, כוונתך היא שאכזריות היא התגוננות; שאתה בטוח מכל סכנה בגלל האכזריות. אתה מאמין שפגיעה באחר תביא לך חופש. וכוונתך היא גם שתקיפה היא החלפת המצב שבו אתה נמצא במשהו טוב יותר, בטוח יותר, חסין יותר מפלישה מסוכנת ומפחד.
כמה מטורף הוא הרעיון שהתגוננות מפני פחד פירושה תקיפה! הרי כך נולד הפחד ומוזן בדם, המאפשר לו לגדול ולהתנפח ולזעום. בדרך זו מגינים על הפחד, ולא נחלצים ממנו. היום נלמד שיעור שיחסוך ממך עיכובים נוספים ואומללות מיותרת החורגת מגבול הדמיון. וזהו השיעור: אתה יוצר את מה שאתה מתגונן מפניו, ועל-ידי התגוננותך מפניו הוא נעשה ממשי ואז אין ממנו מנוס. הנח את נשקך, ורק אז תתפוש שהוא כזב.
נדמה שאת האויב שבחוץ אתה תוקף. אבל התגוננותך מצמיחה אויב מבפנים; מחשבה זרה הנלחמת בך, והשוללת ממך שלווה, מפצלת את שכלך לשני מחנות שדומה כי אי אפשר שישלימו ביניהם. כי עכשיו יש לאהבה "אויב", ניגוד; והפחד, הוא הזר, זקוק עתה להגנתך נגד האיום של מה שאתה באמת.
אם תבחן בקפידה את האמצעים שבעזרתם מתקדמת הגנתך-העצמית המדומה בדרכה הדמיונית, תתפוש את ההנחות שעליהן מבוסס הרעיון. ראשית, ברור שרעיונות חייבים לעזוב את מקורם, שכן אתה הוא שיוצר תקיפה, ובהכרח הגית אותה תחילה. אבל אתה תוקף מחוץ לעצמך, ומפריד את שכלך ממי שעומד להיות מותקף, באמונה שלמה שהפיצול שגרמת הוא ממשי.
בשלב הבא מיוחסות תכונות האהבה ל"אויבהּ". שכן הפחד נעשה בטחונך ומגן שלומך, ואליו אתה פונה בתקווה להתנחם ולהימלט מספקות בנוגע לכוחך, ולזכות במנוחה של שלווה בלי חלומות. וכאשר נגזל מן האהבה מה ששייך לה ורק לה, היא מקבלת את תכונות הפחד. כי האהבה רוצה לבקשך שתוותר על כל הגנה מתוך שתראה אותה כסתם שטות. ונשקך אכן יתפורר ויהפוך לאבק. כי זהו טיבו.
עם הפוך האהבה לאויב, האכזריות בהכרח נעשית אֵל. ואלים דורשים ממאמיניהם לציית לצוויהם, ומסרבים לענות על שאלות ותמיהות לגביהם. עונשים כבדים מוטלים ללא רחם על מי ששואלים אם הדרישות הן הגיוניות או אפילו שפויות. אויביהם הם הלא-הגיוניים והלא-שפויים, ואילו הם תמיד רחומים וצודקים.
היום אנחנו מתבוננים באל האכזר הזה בקור-רוח. ואנחנו שמים לב שאף-על-פי ששפתיו מרוחות בדם, ונדמה שיוצאת ממנו להבת אש, בסך-הכל הוא עשוי מאבן. אין בכוחו לעשות מאומה. איננו צריכים לקרוא תיגר על עוצמתו. אין לו שום עוצמה. ואלה הרואים בו את מבטחם אין להם מגן, אין להם שום כוח שעליו יוכלו להישען בשעת סכנה, ושום לוחם אדיר-כוח לא יילחם למענם.
הרגע הזה עלול להיות נורא. אבל הוא גם עשוי להיות רגע שחרורך משעבוד נתעב. בעומדך מול האליל הזה, בראותך אותו בדיוק כפי שהוא, אתה בוחר בחירה. האם תחזיר לאהבה את מה שביקשת לגזול ממנה כדי להניחו לפני חתיכת האבן הזאת חסרת-המוח? או אולי תעשה אליל חדש במקומו? שכן אֵל האכזריות לובש צורות רבות. אפשר למצוא אחר.
אבל אל תחשוב שפחד הוא מפלט מן הפחד. הבה נזכור מה הדגיש הטקסט בעניין המכשולים בדרך אל השלווה. האחרון שבהם, שבאי-קיומו קשה להאמין יותר מאשר באי-קיומם של האחרים, המכשול המדומה שיש לו חזות של מחסום מוצק, בלתי-חדיר, מפחיד ובלתי-מנוצח - הוא הפחד מפני אלוהים עצמו. זוהי הנחת-היסוד שמעלה את מחשבת הפחד למדרגת אל. שכן את הפחד אוהבים אלה הסוגדים לו, והאהבה נראית עתה כחדורת אכזריות.
מניין צצה האמונה שכולה טירוף בדבר אֵל נקמות? האהבה לא עירבה את תכונותיה עם תכונות הפחד. ואולם הסוגדים לפחד תולים את מבוכתם ב"אויב" הפחד; באכזריותו שהיא עכשיו חלק מן האהבה. ומה נעשה מפחיד יותר מלב האהבה עצמה? נדמה שעל שפתותיו יש דם; ושהאש באה ממנו. והוא נורא מכל נורא, אכזר מעל לכל דמיון, מפיל ארצה את כל מי שמכירים בו כאלוהיהם.
הבחירה שאתה בוחר היום היא ודאית. שכן אתה מתבונן בפעם האחרונה בחתיכת האבן שפיסלת ואינך מכנה אותה עוד בשם אל. כבר הגעת למקום הזה בעבר, אבל בחרת להרשות לאֵל-האכזריות הזה להישאר אתך בלבוש אחר. וכך חזר הפחד מאלוהים יחד אתך. הפעם תשאיר אותו שם. ואתה חוזר לעולם חדש, שאינו כורע תחת משקלו; שאינו נראה בעיניו הסומות, אלא בחזון שבחירתך החזירה לך.
עכשיו שייכות עיניך למשיח, והוא מביט בעדן. עכשיו קולך שייך לאלוהים ומשמיע את הד קולו. ועכשיו לבך נשאר שלֵו לנצח. בחרת בו במקום באלילים, ותכונותיך, שהוענקו לך על-ידי בוראך, מוחזרות אליך סוף סוף. הקריאה לאלוהים נשמעת ונענית. עכשיו הפחד מפנה את מקומו לאהבה, כשם שאלוהים עצמו תופס את מקומה של האכזריות.
אבינו, לך אנו דומים. אין בנו אכזריות, כי אין כל אכזריות בך. שלוותך היא שלוותנו. ואנו מברכים את העולם אך ורק במה שקיבלנו ממך. אנו בוחרים שוב, ובחירתנו היא בעבור כל אחינו, כי אנו יודעים שהם ואנחנו הננו אחדות אחת. אנו מביאים להם את גאולתך כפי שקיבלנו אותה עתה. ואנו מודים לאלה שעושים אותנו שלמים. בהם אנו רואים את תפארתך, ובהם אנו מוצאים את שלוותנו. קדושים אנו, כי קדושתך הוציאה אותנו לחופשי. ואנו נותנים תודה. אמן.
* כל התכנים באתר לרבות קבצי השמע והמלל בעמוד השיעורים, מוגנים בזכויות יוצרים. אין לעשות בתכנים אלו שימוש פרטי או מסחרי כלשהו. אין להפיץ, להעתיק או לשכפל את הנ"ל ללא הסכמה בכתב מראש מ"קורס בניסים – ישראל ®"
