בכוח החסד אני חי. בכוח החסד אני משתחרר.
חסד הוא אותו היבט של אהבת האלוהים שדומה יותר מכל למצב השורר באחדות האמת. זוהי שאיפתו הנשגבת ביותר של העולם, שכן היא מובילה לגמרי אל מעבר לעולם. החסד נמצא מעבר ללמידה, אבל הוא מטרת הלמידה, כי אין הוא יכול להגיע קודם שהשכל מכין את עצמו לקבלתו באמת. החסד נעשה בלתי-נמנע ומיידי אצל אלה שערכו שולחן שעליו יהיה אפשר להניחו בעדינות ולקבלו ברצון; מזבח נקי וקדוש בשביל המתנה.
החסד הוא קבלתה של אהבת האלוהים בתוך עולם שנראה כעולם של שנאה ופחד. רק באמצעות החסד נעלמים השנאה והפחד, כי הוא מבטא מצב מנוגד לחלוטין לכל מה שהעולם מכיל, עד ששכליהם של אלה שהוארו באורה של מתנת החסד אינם יכולים להאמין שעולם הפחד הוא עולם ממשי.
החסד אינו נלמד. הצעד הסופי מוכרח להיות מעבר לכל לימוד. החסד אינו המטרה שאליה שואף להגיע הקורס הזה. ולמרות זאת אנחנו מתכוננים לחסד בכך ששכל פתוח מסוגל לשמוע את הקריאה להתעורר. הוא אינו אטום לגמרי לבת-קול האלוהים. הוא נעשה מודע לכך שיש דברים שאינו יודע, ולפיכך הוא מוכן לקבל מצב השונה לחלוטין מנסיונו המוכר לו ושהוא רגיל אליו.
אולי נראינו כמי שסותרים את קביעתנו שהתגלות האב והבן כאחד כבר נקבעה. אבל גם אמרנו שהשכל הוא שקובע מתי יגיע הזמן לכך, ושהשכל כבר קבע זאת. ולמרות זאת אנו מאיצים בך להיות עֵד לדבר האלוהים, כדי לזרז את חוויית האמת ולהחיש את כניסתה לתוך כל שכל המכיר בהשפעותיה של האמת עליך.
האחדות היא פשוט הרעיון שאלוהים הוֹוֶה. ובהווייתו הוא כולל את כל הדברים. אין שכל שמכיל משהו מלבד אותו. אנחנו אומרים "אלוהים הווה" ומיד מפסיקים לדבר, כי בדעת הזאת אין למלים משמעות. אין שפתיים לבטא אותן, ושום חלק של השכל אינו מוגדר דייו כדי להרגיש שעכשיו הוא מודע למשהו שאינו הוא עצמו. הוא התאחד עם מקורו. ובדומה למקורו עצמו, הוא פשוט הווה.
איננו מסוגלים לדבר ולא לכתוב ואפילו לא לחשוב על הדבר הזה כלל וכלל. הוא מגיע לכל שכל ברגע שההכרה המוחלטת שרצונו הוא רצון האלוהים ניתנה בשלמות והתקבלה בשלמות. הוא מחזיר את השכל אל ההווה האינסופי, שבו העבר והעתיד אינם ניתנים לתפישה. הוא משתרע מעבר לגאולה; מעבר לכל המחשבות על זמן, על סליחה ועל פני המשיח הקדושים. בן האלוהים פשוט נבלע בתוך אביו, ואביו נבלע בתוכו. העולם מעולם לא היה כלל ועיקר. הנצח נשאר מצב מתמיד.
הדבר הזה הוא מעבר לחוויה שאנחנו מנסים להחיש. ואולם הסליחה, שאפשר ללמדה וללומדה, מביאה עמה את החוויות המעידות כי קרוב המועד שהשכל קבע שבו יש לזנוח הכל חוץ מאשר את הדבר הזה. איננו מאיצים בו, בכך שמה שתגיש הוסתר מזו שמלמדת את משמעות הסליחה.
הלימוד כולו כבר נמצא בשכלו, מוגשם ושלם. הוא הכיר בכל מה שכלול בזמן, והעניק זאת לכל השכלים, כדי שכל אחד ואחד מהם יוכל לקבוע, מנקודת סיום הזמן, מתי הוא משוחרר בשביל התגלות ונצח. כבר חזרנו ואמרנו פעמים אחדות שאתה יוצא למסע שכבר הושלם.
כי אחדות חייבת להיות כאן. העיתוי שקבע השכל בשביל ההתגלות אין לו כל חשיבות לגבי מה שחייב להיות מצב מתמיד, שיתקיים לנצח כפי שהיה תמיד, ויישאר לנצח כפי שהוא עתה. אנחנו רק נוטלים עלינו את התפקיד שנועד לנו מזמן, והוכר לגמרי כדבר שבוצע בשלמות על-ידי זה שרשם את תסריט הגאולה בשם בוראו, ובשם בנו של בוראו.
אין צורך להוסיף ולהבהיר דבר ששום אדם בעולם אינו מסוגל להבינו. כאשר תבוא התגלות אחדותך, היא תיוודע ותובן בשלמות. עכשיו יש לנו עבודה לבצעה, כי מי שמצויים בזמן יכולים לדבר על דברים שמעבר לעולם, ולהאזין למלים המסבירות שמה שעומד לבוא כבר עבר. אבל איזו משמעות יכולות המלים למסור למי שעדיין סופרים את השעות, ועל-פיהן הם קמים ועובדים ושוכבים לישון?
נסתפק איפוא בכך שעליך לבצע עבודה כדי למלא את תפקידך. הסיום חייב להישאר עלום ממך עד להשלמת תפקידך. אין לכך חשיבות. כי בתפקידך עדיין תלויים כל שאר הדברים. בשעה שאתה מקבל את התפקיד שהוטל עליך, הגאולה מתקרבת קצת אל כל לב חסר בטחון שעדיין אינו פועם בקצב אחד עם האלוהים.
הסליחה היא הנושא המרכזי השזור בגאולה, היא מחזיקה את כל חלקי הגאולה ביחסים בעלי-משמעות, את מהלכה מכוון ואת תוצאתה מובטחת. ועכשיו אנחנו מבקשים חסד, המתנה הסופית שיש ביד הגאולה להעניק. החוויה שמספק החסד תסתיים בזמן, כי החסד מבשר את בוא השמים, אבל אינו מחליף את מחשבת הזמן אלא לזמן קצר בלבד.
פרק-זמן זה מספיק. כאן מושמים הניסים, כדי שתחזיר אותם מתוך רגעי הקדושה שאתה מקבל, ודרך החסד שאתה חווה, לכל מי שרואים את האור המשתהה על פניך. מה הם פני המשיח אם לא פניו של מי שנכנס לרגע לאלזמן, והביא עמו משם השתקפות בהירה של האחדות שהרגיש רגע קודם לכן כדי לברך בה את העולם? כיצד תוכל לבסוף להשיגה לנצח, אם חלק ממך נשאר בחוץ, בלי לדעת, בלי שהוער, וכשהוא זקוק לך כעד לאמת?
היה אסיר תודה על שאתה חוזר, כשם ששמחת ללכת לרגע ולקבל את המתנות שהעניק לך החסד. אתה נושא אותן חזרה אל עצמך. וההתגלות ניצבת לא הרחק מאחור. בואה מובטח. חסד אנחנו מבקשים, וכן את החוויה שמתלווה אליו. בברכה אנחנו מקבלים את השחרור שהוא מציע לכל אחד. איננו מבקשים את שאי אפשר לבקש. איננו נושאים את עינינו מעבר למה שהחסד יכול להעניק. כי זאת נוכל לתת מכוח החסד שניתן לנו.
מטרת לימודנו היום אינה חורגת מתפילה זו. אבל בעולם, מה יכול להיות יותר ממה שאנחנו מבקשים היום מזה אשר נותן את החסד שאנחנו מבקשים, כפי שהוא ניתן לו? בכוח החסד אני חי. בכוח החסד אני משתחרר. בכוח החסד אני מעניק. בכוח החסד אשחרר.
* כל התכנים באתר לרבות קבצי השמע והמלל בעמוד השיעורים, מוגנים בזכויות יוצרים. אין לעשות בתכנים אלו שימוש פרטי או מסחרי כלשהו. אין להפיץ, להעתיק או לשכפל את הנ"ל ללא הסכמה בכתב מראש מ"קורס בניסים – ישראל ®"
