אני בבית. הפחד הוא הזר כאן.
הפחד זר לדרכי האהבה. הזדהה עם הפחד, ותהיה זר לעצמך. וכך אינך מכיר את עצמך. מה שהנו עצמך נשאר זר לאותו חלק שבך החושב שהוא ממשי, אבל שונה מעצמך. מי יכול להיות שפוי במצב כזה? מי חוץ ממשוגע יכול להאמין שהוא מה שאינו, ולשפוט נגד עצמו?
נמצא בקרבנו זר, שמוצאו מרעיון כה זר לאמת עד שהוא מדבר בלשון אחרת, מביט בעולם שהאמת אינה מכירה, ומבין את מה שהאמת רואה כהבל. ואולם בהיותו נוכרי אין הוא מבחין אל מי הגיע, ועם זאת הוא טוען כי ביתו שייך לו, אבל לאמיתו של דבר זה שבבית עכשיו הוא זר. ואף-על-פי-כן, כמה קל היה לומר, "זהו ביתי. כאן מקומי, ולא אלך מפה מפני שמשוגע אומר שעלי לעשות זאת".
מה הסיבה שאיננו אומרים זאת? איזו סיבה יכולה להיות חוץ מאשר שהזמנת את הזר לתפוס את מקומך ולעשותך זר לעצמך? איש לא היה מרשה לעצמו להיות מנושל כל-כך שלא לצורך, אלא אם כן חשב שקיים בית המתאים לטעמו יותר.
מי הוא הזר? מי הוא, זה שאינו מתאים לבית שנתן אלוהים לבנו - הפחד או אתה? האם הפחד הוא פחדו שלו, שנברא בצלמו? האם את הפחד משלימה האהבה, והוא המשלים אותה? אין בית שמסוגל לתת מחסה לאהבה ולפחד. אין הם יכולים להתקיים בכפיפה אחת. אם אתה ממשי, הפחד הוא בהכרח אשליה. ואם הפחד ממשי, אתה אינך קיים כלל.
השאלה נפתרת איפוא בקלות רבה כל-כך. מי שפוחד רק התכחש לעצמו ואמר, "אני הנני הזר כאן. לכן אני משאיר את ביתי למישהו שדומה לי יותר משאני דומה לעצמי, ולו אני נותן את כל מה שחשבתי שהוא שלי". עכשיו הוא גולה מתוך הכרח, כי אינו יודע מי הוא, ואין הוא בטוח אלא בדבר אחד בלבד: שהוא אינו עצמו, ושביתו נשלל ממנו.
מה הוא מחפש עכשיו? מה הוא יכול למצוא? זר לעצמו לא יוכל למצוא בית בכל אשר יחפש, מפני שעשה את הדרך חזרה לבלתי-אפשרית. דרכו אבדה לו, אלא אם כן יֵצא אותו נס ויראה לו שעכשיו אין הוא זר. הנס יבוא. כי העצמי שלו נשאר בביתו. הוא לא הזמין שום זר להיכנס לתוכו, ולא חשב ששום רעיון זר הוא הוא עצמו. והוא יקרא אל עצמו את מה שהוא שלו מתוך הכרה במה שהוא שלו.
מיהו הזר? האין הוא האחד שהעצמי שלך אינו קורא לו? כרגע אינך מסוגל לזהות את הזר בקרבתך, כי נתת לו את מקומך החוקי. ואולם העצמי שלך בטוח בשלו כשם שאלוהים בטוח בבנו. לא ייתכן שהוא יהיה מבולבל בקשר לבריאה. הוא בטוח במה ששייך לו. שום זר אינו יכול לחצוץ בין הדעת שלו ובין ממשות בנו. אין הוא יודע מאומה על אודות זרים. הוא בטוח בבנו.
ודאות האלוהים מספיקה. זה שהוא מכירו כבנו שייך למקום שבו הציב אותו לנצח. הוא ענה לך כששאלת "מיהו הזר?". שמע את קולו הבוטח המבטיח לך בשקט כי אינך זר לאביך, וכי בוראך לא נעשה זר לך. מי שאלוהים התחבר אליו נשאר לנצח אחד, בבית בתוכו, לא זר לעצמו.
היום אנחנו נותנים תודות על שהמשיח בא לָעולם לחפש בו את מה ששייך לו. חזונו אינו רואה זרים, אלא רואה את אלה השייכים לו ומתאחד עמם בשמחה. הם רואים אותו כזר, כי אינם מזהים את עצמם. אבל בשעה שהם מקדמים את פניו לשלום, הם נזכרים. והוא מובילם בעדינות חזרה הביתה, למקומם.
המשיח אינו שוכח איש. את כולם הוא מזכיר לך, כדי שביתך יהיה שלם ומושלם כפי שהיה בהיווסדו. הוא לא שכח אותך. אבל אתה לא תזכור אותו כל עוד לא תהיה מוכן לראות הכל כפי שהוא רואה. מי שמתכחש לאחִיו מתכחש לו, ובכך מסרב לקבל את מתנת הראייה המאפשרת לו להבחין בבירור בעצמי שלו, לזכור את ביתו ולהביא את הגאולה.
* כל התכנים באתר לרבות קבצי השמע והמלל בעמוד השיעורים, מוגנים בזכויות יוצרים. אין לעשות בתכנים אלו שימוש פרטי או מסחרי כלשהו. אין להפיץ, להעתיק או לשכפל את הנ"ל ללא הסכמה בכתב מראש מ"קורס בניסים – ישראל ®"
