אתפוש נא את הסליחה כפי שהיא.
הבה נסקור את משמעות המלה "לסלוח", שכן קיימת נטייה לסלפה ולראותה כדבר שכרוך בהקרבה לא-הוגנת של זעם צודק, כמתנה לא-מוצדקת ולא-ראויה, וכהכחשה מוחלטת של האמת. באור כזה הסליחה נראית בהכרח כשגעון נלעג, והקורס הזה נראה כאילו הוא מבסס את הגאולה על גחמה.
בקלות תוכל לתקן השקפה מעוּותת זו על משמעותה של הסליחה, כאשר תוכל לקבל את העובדה שלא מתבקשת מחילה על דברים אמיתיים. היא חייבת להיות מוגבלת לדברים כוזבים. יש לה חשיבות ומשמעות אך ורק לגבי אשליות. האמת היא דבר שאלוהים בראוֹ, ולמחול לה הוא מעשה חסר-משמעות. האמת כולה שייכת לו, משקפת את חוקיו, ומקרינה את אהבתו. על כך צריך למחול? איך אפשר לסלוח לחף מחטא ולמיטיב לָנצח?
הקושי העיקרי שאתה נתקל בו בסליחה אמיתית מצידך הוא שאתה עדיין מאמין שעליך לסלוח לאמת, ולא לאשליות. אתה תופש את המחילה כנסיון-שווא להתעלם ממה שקיים; להתעלם מן האמת, במאמץ חסר-יסוד להונות את עצמך על-ידי ראיית האשליה כאמת. נקודת-ראות מעוקמת זו רק משקפת את ההשפעה החזקה שיש עדיין לרעיון החטא בשכלך, כפי שאתה רואה את עצמך.
הואיל ולדעתך חטאיך אמיתיים, אתה רואה את המחילה כהונאה. שכן אי אפשר לראות את החטא כדבר אמיתי ולא להאמין שהסליחה היא שקר. מכך נובע שבעצם הסליחה אינה אלא חטא, כמו כל השאר. היא טוענת שהאמת כוזבת, ומאירה את פניה כלפי המושחתים כאילו היו זכים וטהורים. היא משלה את עצמה במה שהיא חושבת שהיא יכולה להגשים. את הצודק בעליל היא רואה כשוגה; ואת הנתעב היא רואה כטוב.
בראייה כזאת הסליחה אינה מפלט. היא רק עוד סימן שהחטא אינו בר-סליחה, ומוטב להסתירו, להכחישו או לכנותו בשם אחר, שכן מחילה היא בגידה באמת. על אשמה אי אפשר לסלוח. אם חטאת - אשמתך נצחית. אלה שנסלח להם מתוך השקפה שחטאיהם אמיתיים הם נלעגים בצורה מעוררת חמלה ומורשעים פעמיים: תחילה על-ידי עצמם, בגלל מה שנדמה להם שעשו, ופעם נוספת על-ידי אלה שמוחלים להם.
אי-אמיתותו של החטא היא העושה את הסליחה טבעית ושפויה לגמרי, הקלה עמוקה למציעיה; ברכה שקטה במקום שהיא מתקבלת. היא אינה מעודדת אשליות, אלא אוספת אותן בקלילות, בחיוך, ובעדינות היא מניחה אותן לרגלי האמת. ושם הן נגוזות לחלוטין.
בתוך כל אשליות העולם, הסליחה היא הדבר היחיד הדוגל באמת. היא רואה את אפסותן, ומישירה את מבטה דרך אלפי הצורות שהן לובשות. הסליחה מביטה בשקרים, אך אינה הולכת שולל. היא אינה מטה אוזן לזעקות ההאשמה-העצמית של חוטאים שהאשמה הטריפה את דעתם. בעיניים שקטות היא מסתכלת עליהם ואומרת להם רק זאת: "אחִי, מה שאתה חושב אינו האמת".
כוחה של המחילה הוא ביושרה, שהוא כה בלתי-מושחת עד שהוא רואה אשליות כאשליות, ולא כאמת. הודות לכך היא נעשית חושפת-האמת המתייצבת מול השקרים; זו המשיבה את האמת הפשוטה אל כנה. הודות ליכולתה להתעלם ממה שלא קיים היא פותחת את הדרך אל האמת, דרך שנחסמה על-ידי חלומות אשמה. עכשיו אתה חופשי ללכת בדרך שסליחתך האמיתית פותחת לפניך. שכן אם אח אחד קיבל ממך מתנה זו, נפתחת הדלת בשבילך.
יש דרך מאוד פשוטה למצוא את הדלת לסליחת-אמת, ולתפוש שהיא פתוחה לרווחה ומקדמת בברכה. כשאתה מתפתה להאשים מישהו בחטא מכל סוג וצורה, אל תרשה לשכלך להתעכב על מה שלדעתך עשה, שכן זוהי הונאה עצמית. במקום זה שאל את עצמך, "את עצמי הייתי מאשים במעשה כזה?"
כך תראה את ברירות הבחירה במונחים המקנים לבחירה משמעות, ותבטיח ששכלך יהיה משוחרר מאשמה ומכאב כפי שאלוהים עצמו רצה שיהיה, וכפי שהוא באמת. רק השקרים מרשיעים. הדבר היחיד הקיים באמת הוא החפות. הסליחה ניצבת בין האשליות והאמת; בין העולם שאתה רואה והעולם שמעבר לעולם; בין גיהינום האשמה ושער השמים.
מעבר לגשר זה, אדיר-כוח כאהבה שהשרתה עליו את ברכתה, כל חלומות הרשע, השנאה והתקיפה מובאים בשקט אל האמת. אין הם נשמרים כדי לגדול ולהתנפח ולהבעית את החולם הטיפש שמאמין בהם. הוא ניעור בעדינות מחלומו כשהוא מבין שמה שחשב שהוא רואה לא היה קיים כלל. ועתה אין הוא יכול להרגיש שכל דרכי המפלט נמנעו ממנו.
הוא אינו צריך להילחם כדי להציל את עצמו. הוא אינו צריך להרוג את המפלצות שלפי דעתו רדפו אחריו. והוא גם אינו צריך להקים את חומות-האבן ודלתות-הברזל שחשב כי יגנו על בטחונו. הוא יכול להסיר את השריון הכבד וחסר-התועלת שנועד לכבול את שכלו לפחד ולצער. פסיעתו קלה, ובעת שהוא מרים את רגלו לצעוד קדימה הוא משאיר אחריו כוכב, כדי לסמן את הדרך להולכים בעקבותיו.
את הסליחה צריך לתרגל, שכן העולם אינו מסוגל לתפוש את משמעותה ואף לא לספק מדריך שילמדך את התועלת שבה. בכל העולם כולו אין אף מחשבה אחת המובילה להבנה כלשהי של החוקים שעל-פיהם היא פועלת, ולא של המחשבה שהיא משקפת. היא זרה לעולם כמו שממשותך שלך זרה לו. ואף-על-פי-כן היא מאחדת את שכלך עם הממשות שבך.
היום אנחנו מתַרגלים סליחה אמיתית, כדי שלא נשהה עוד את מועד האיחוד. שכן ניפגש עם ממשותו בחירות ובשלום. תרגולנו הופך לצעדים המאירים את הדרך לכל אחינו, שילכו בעקבותינו אל המציאות המשותפת לנו ולהם. להגשמת המטרה הזאת נקדיש היום שתי פעמים רבע שעה, ונבלה אותן בחברת המדריכה שמבינה את משמעות הסליחה, ונשלחה אלינו ללמדנו אותה. הבה נבקש ממנה: אתפוש נא את הסליחה כפי שהיא.
אחר-כך בחר אח אחד על-פי הנחייתה, ומנה את "חטאיו" בסדר עלייתם בזה אחר זה בשכלך. הקפד לא להתעכב על אף אחד מהם, וזכור שאתה משתמש ב"עוולותיו" רק כדי לגאול את העולם מכל הרעיונות שעניינם חֵטא. בחן בקצרה את כל הדברים הרעים שחשבת עליו, ובכל פעם שאל את עצמך, "את עצמי הייתי מרשיע בגלל מעשה כזה?"
פטור אותו מכל המחשבות שבהן ייחסת לו חטא. ועכשיו אתה מוכן לחופש. אם תרגלת עד כה בנכונות ובכנות, תתחיל לחוש התרוממות-רוח, הקלת העול בחזך, תחושה עמוקה וּודאית של רווחה. בזמן הנותר חוש את תחושת ההיחלצות מכל הכבלים הכבדים שניסית להטיל על אחִיך, אבל הם הוטלו עליך.
יש לתרגל את הסליחה במשך כל היום, מפני שיהיו עדיין פעמים רבות שתשכח את משמעותה ותתקוף את עצמך. כשהדבר קורה, הנח לשכלך להסתכל בעד האשליה בעוד אתה אומר לעצמך: אתפוש נא את הסליחה כפי שהיא. האם את עצמי הייתי מאשים במעשה כזה? לא אטיל על עצמי את השלשלת הזאת. בכל דבר שאתה עושה זכור זאת: שום אדם אינו נצלב לבדו, ועם זאת שום אדם אינו יכול להיכנס לשמים לבדו.
* כל התכנים באתר לרבות קבצי השמע והמלל בעמוד השיעורים, מוגנים בזכויות יוצרים. אין לעשות בתכנים אלו שימוש פרטי או מסחרי כלשהו. אין להפיץ, להעתיק או לשכפל את הנ"ל ללא הסכמה בכתב מראש מ"קורס בניסים – ישראל ®"
