5.10.2022 שעה 12:00 מטע יום הכיפורים תשפ"ג (216 רק את עצמי אני יכול לצלוב)
את המסר הזה קיבלתי בצהרי יום כיפור. כולם בבית הכנסת, אני בצום ואת כל הבוקר הקדשתי להסכמות לשיעור היומי שכל כך התאים להיום, ולדבור פנימי עם ישוע. זמן ממושך שאני יושבת ורק קוראת את התפילות שנתן, נותנת את ההסכמות, ועולה בי בקשה פנימית שילמד אותי כיצד לסלוח, שהרי בזה כל היום הזה.
בשלב מסוים הרגשתי כמו שליח ציבור בבית הכנסת.
אני פונה בשם כל האחים שלי אליו ללמד אותנו על סליחה ביום הזה. איך לסלוח, איך אדע שסלחתי?
וברגע מסוים נענה לבקשתי, ואני יכולתי לשמוע את דבריו. אלו הדברים שרשמתי.
סליחה בתי הינה הדבר היחיד אותו עליכם ללמוד מן היסוד, שכן סליחה היא המתנה אשר בשכלכם ואשר אינה הוגשה מעולם בשלמותה.
ועל כן את היום המקודש הזה נעניק לידיעת הסליחה ולהבנתה כפי שנמסרה מפי זו אשר הורתני אודותיה, להפיס בה את שכלם של התועים במחשבות חטאם ופשעיהם ועוונותם וכזביהם.
טועים בה כל ילדיו לחשוב כי היא תרפא מכאובם בהשתמשם בה כמרשיעה וכשופטת.
לא די בזו כי הרשיעו עצמם בחטא, והנה טעו בה להשתמש ולהרשיע שכלם בשנית.
וביום הזה מרבים אף יותר בהלקאה ובהרשעה עצמית, ותחינה לבל ירשיעם בעונשים ממנו החורץ גורלם ומסלולם.
אנא ילדיי, ביום הזה הבה נלמד אודות סליחה אמיתית, ואת הזמן נקדיש לו, לראות בה מושיעתנו.
אף לחולמים כי דינם נחרץ, ואף לחולמים כי נסלחה דרכם, ולחולמים אודות הריפוי אשר הוגשם בידיעתם את הסליחה.
הבה נתחיל כולנו מבראשית.
נחזור לנקודת האל-זמן, לראשית הכול, בו לא נדרשה הסליחה כמענה לשכלנו העייף משיפוט והרשעה.
הבה נחזור אל הזמן המקודש בו נברא הכול, בו חפות העולם אך נמסרה כרעיון נצחי בו מאוחד הכול.
לשם נלך ילדיי במחשבתנו האחת. רגע אחד נצחי אשר מוקדש כולו לאלוהים. ובהקדשתנו לו את הרגע הזה בידיעת החפות המושלמת, יחווה בשכלנו מצב של העדר סליחה כרעיון אשר טרם נדרש לעולם.
מנקודה בראשיתית זו יוצאים אנו למסע בו נהיה בטוחים לנצח ביודענו נקודת סיומו. זהו המצב הסופי בו רגע אחד מתפרס על פני הנצח כולו, בחוויית אחדות מושלמת אשר לא ניתן לתארה אלא במילים חיוורות כל כך אשר משמעותן נותרת אילמת לנוכח עוצמת ממשותו.
ואם כן ילדיי, מן הרגע הזה ואל הרגע הזה, ולכל מחשבה אחרת אשר נחשבה מחוצה לו, בהיכלות הזמן והשסע והפירוד, בנקבים אליהם מסתמאת חשיכה, ברגעי שכחה מתרבים ומתעצמים, לכל סדק מחשבתי אליו הזדחלה אשמה ונותר השיפוט בוער ומרשיע, לכל אלה הגיעה כמענה זוהרת ואיתנה הסליחה.
ומהם כל אלה מלבד טעויות? שכן אמת וודאי שאין בהם.
ואם כך ילדיי מסענו אף כי הושלם, הולך במהופך מן הסוף אל ההתחלה, כי שם נעדרת ממשותה ולא נצטרכנו לה עוד. אם כך, אף כי נדרשת כאן במאוד, דעו נא אחיי כי פנינו אל האינסוף. ולא נידרש לה שם יותר.
אם כן מהי אותה תשובה נעלמה אשר לא ידענו בשכלנו עד תום?
ראי קדוש של אפשרותה של הבנות לשוב הביתה כאחד אל עבר ממשותו.
את המתנה הזו ברצוננו להעניק היום לכל דורש, הוא העצמי המיוסר העומד נכלם אל מול בבואתו המעוותת.
היום נשקף לו את בת דמותו האמיתית, את תבנית שלמותו המאוחדת והטהורה, את העצמי האחד אשר שוכן לבטח בהיכל קודשו ואשר אינו יודע מאום אודות חטא והפרדה.
וכיצד נהיה אנו לראי הסליחה ילדיי?
תשובה זו טמונה בהסכמתנו לדעת אותה כרעיון של אמת בשכלנו אשר הינו אך שיקוף האמת עד כי נגיע עדיה.
אני נותן את הסכמתי לראות עולם נסלח.
את הסליחה שבשכלי אעניק לכל אחד ובא שלום.
ובזאת תם הלימוד ילדיי.
בהסכמתנו המאוחדת.
הסכמה זו תיקח אותנו הרחק אל מעבר לה, אל מקום שבו תַּמּוֹת האשליות כולן.
אל מקום שבו ממתינים השמים להגיענו בזמן בראשית.
אל מקור קדושתנו הנצחית שהינה בו.
ובזאת תוגשם הסליחה, ותגשים את תפקידה, ובזאת גם תיתם.
ילדיי, היו נא בשלום היום הזה.
את סליחתו הגישו כי זו אשר לא נדרשה לו, תרפא את כל טעויות השווא.
וקדושה תתפוס את מקומה באמת.
באורו ישוב הכול להיות כשהיה.
