ערב קהילה ראש חודש טבת
תלמידיי הטובים, חבר מרעיי ההולכים עמדי, ובשעריי יבואו ללמוד את תורת הסליחה והשלום,
לכם תלמידיי אערוך שיעורי זה אודות הסליחה. כיוון שזו הבאה ללמדנו אודות השלום, מגישה לנו את מתנת סליחתנו בידיעתנו אותו.
תלמידיי הטובים, ילדיי הנאמנים, שקוד שקדתי בהביאי לעולם את כל אשר הוראתני.
ובאו ימים על הארץ עת אמסור אליכם שיעוריה, אחד לאחד בדרך מקוצרת מאוד, כיוון שהזמנים בשלו להוראת השלום להימסר כלשונה על מנת להשתמש בה.
נתחיל איפה בידיעת רעיון הסליחה; כיוון שזה ילדיי הינו הבסיס להיות בן האלוהים בשליחותו על הארץ.
אין אפשרות לחלוק עם האלוהים מחשבות כאב ואובדן, אשמה והתקפה.
אין אפשרות להיוושע ממחשבות אלה באיחוד השכל כיוון שמחשבות אלה נשארות לעולם בשכל מבוהל ובודד אליו חוזר בן האדמה, בסרבו לוותר על אחיזתו המופרכת בגוף ובתפיסתו כשולט עריץ.
ואם כך רק וויתור מוחלט יאפשר היוושעותו השלמה.
ואולם אימון באיחוד השכל, גם אם יעשה רגעי, יאפשר היזכרותו של בן האדמה בהיותו את שהנו.
ואם כך ילדיי, שיעורנו אודות הסליחה הנו בידיעה המוחלטת כי מתנת הסליחה הינה אחת לכל ילדיו.
זהו רעיון אשר בידיעתו השלמה נוכל לגאול את כל אחינו המהלכים בחשיכה.
זוהי הידיעה שבה האור כולו יהא מופץ ויזרח מעבר לכל העולמות השוגים בשיכחת השמים.
ילדיי, אהוביי, באה העת להכיר בבן האלוהים כפי שהנו.
באה העת לברך בברכת אהבתו.
באה העת לסלוח כפי שידענו אבינו, בחפותו הנצחית של הבן בשמים ובארץ כאחד.
ובכן מהי אותה אחיזה בטינות אשר אינה נותנת מנוח, ואוחזת שכלו בנהי ובכאב?
מדוע יבחר לשמר צורה זו של קיום במקום לעלות אל שליחותו האחת?
בניסיוננו לתת מענה לשאלות אלה, נמצא כי אין רווח אמיתי בשימור צורת מחשבה עיקשת זו הנותנת אך סבל בתמורה להבטחה שקרית אודות כוח ושליטה.
ילדיי הטובים, תלמידיי הנאמנים, הבה נשתמש במתנתו לנו אותה העניקה שלוחתו אשר בשכלנו.
הבה נמסור תודותנו לה, כי לא נוכל להאמין עוד בהבטחות שווא שקריות המתבהלות מן השכל הקטן.
ילדיי הזכים, חפצתי בשלומכם.
כה תאמרו: הרי זה עושה עמנו לימודי צדק ומשפט לבטל כל קול נואק כאבו על הארץ?
אומר לכם ילדיי, אומר ואבאר כי הסליחה הינה רעיון שלם.
אין בלתה ואין הַמּוּצָא ממנה, כיוון שאחד הוא בנו, אחד בשמים ובארץ.
ועל כן ילדיי בל נשמור טינותינו חסרות השחר; כי עולם זה בו שומרים אנו לימודנו בכאב, לעולם יהיה תמונה שקרית למחשבות השלום. בעוד שכלנו הסולח לעולם יראה תמונת חפותו בכל אחינו.
וזו ילדיי תהייה התמונה אותה נרצה לנצור. כי יפה היא מכל מראה אשר נראה בעיניו הרכות.
ואם כך הבה נאמץ היום אל שכלנו הרך רעיון שכולו אור הזוהר מתוך אחדותה של הסליחה.
הבה נביא היום את רעיונות השלום אל שכלנו בצורה מוחלטת, בידיעתם כיחידים הקיימים.
אור העולם מביא שלום לכל שכל באמצעות הסליחה שלי.
אני נותן את הסכמתי לדעת את היותי אור.
זורח אור האלוהים דרכי אל כל שכל ומאיר את העולם.
אתעורר אל אורי היום.
הבה נעמיק ברעיונות אלה עוד ועוד, ונעניק מהם, מאמיתותם ומיושרם לכל אחינו על הארץ ובשמים.
כי בזאת שליחותנו ובזאת תפקידנו.
ולא נוכל להאציל מהם אלא בידיעתנו השלמה אותו אשר ברא אותנו בחפותו המושלמת.
וכה ילדיי נעמיק עוד ועוד סליחתנו כי הנה זכה וטהורה בשכלנו הקדושים.
רבה מלאכתנו על הארץ.
אמנם לא די בו ברגע של חשיפתנו אל האמת.
אך רגע אחד של קבלתה די בו לכל הזמנים.
ילדיי המבורכים, אשא תפילותיכם באור.
בא האור, סלחתי לעולם.
בא האור, היו נא בסליחתכם אחד.
