"המציאות היא בלתי-משתנה. הניסים רק מראים שמה שהיצבת כחיץ בין מציאותך ובין מודעותך אינו ממשי, ואינו מפריע כלל. מחיר האמונה שלפיה חייבות להיות כמה מראיות-עין מעבר לתקווה לשינוי הוא שהנס אינו יכול לנבוע ממך בעקביות. כי אתה ביקשת שיימנע ממנו הכוח לרפא את כל החלומות. אין שום נס שאינו יכול להיות שלך אם אתה משתוקק לריפוי. אבל שום נס אינו יכול להינתן לך אלא אם כן אתה רוצה בו. בחר מה ברצונך לרפא, ולזו המעניקה את כל הניסים לא ניתן החופש להעניק את מתנותיה לבן האלוהים. כשהוא מתפתה הוא מתכחש למציאות. ובמקום זה הוא נעשה עבד מרצון למה שבחר."(T30VIII4).
קראתי את הקטע הזה והפעמון הקטן, זה שמצלצל כשמשהו מוכר נמצא אי-שם בזכרון, התחיל לצלצל. עבד מרצון? מושג מוכר עוד מלימודי התנ"ך בבית הספר. חיפשתי בספר התנ"ך ומצאתי התייחסויות לנושא.
לאחר יציאת בני ישראל ממצרים מובאים לפני בני ישראל קודי ההתנהגות הנדרשים מהם, ובין היתר מפורטים חוקי העבד העברי: "כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבד ובשביעית יצא לחפשי חנם ... ואם-אמר יאמר העבד אהבתי את-אדני את-אשתי ואת-בני לא אצא חפשי. והגישו אדניו ... אל-הדלת או אל-המזוזה ורצע אדניו את-אזנו במרצע ועבדו לעלם." (שמות, כ"א, פסוקים ב'-ו').
"כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה ועבדך שש שנים ובשנה השביעית תשלחנו חפשי מעמך ...והיה כי-יאמר אליך לא אצא מעמך כי אהבך ... ולקחת את המרצע ונתת באזנו ובדלת והיה לך עבד עולם ואף לאמתך תעשה-כן. (דברים, ט"ו, פסוקים י"ב-י"ח).
כלומר, גם בתנ"ך היתה מודעות לכך שיהיו אנשים שיסרבו לעזוב את אדונם ואת אורח חייהם וכל רצונם יהיה להישאר בעבדותם מסיבות שונות. אדם שבחר כך נקרא "עבד מרצון" ועבר טקס. טקס בו רצעו את אוזנו אל הדלת, כדי שיהיה בו אות וסימן על-מנת להדגיש שהאדם בחר מרצונו להיות עבד לאדם אחר לאחר שאלוהים שחרר אותו מעבדות לחירות, והפך אותו ל"עבד" כלומר לעובד את האלוהים בלבד.
והקורס מה אומר?
"ועדיין בך תלוי הדבר אם לבחור להתחבר לאמת או לאשליה. אבל זכור שבחירה באחת פירושה ויתור על האחרת. במי שתבחר, לה תעניק יופי וממשות, כי הבחירה תלויה בשאלה את מי אתה מעריך יותר. ניצוץ היופי או מסווה הכיעור, העולם האמיתי או עולם האשמה והפחד, האמת או האשליה, חירות או עבדות – כולם הם אותו דבר עצמו. כי לעולם אינך יכול לבחור אלא רק בין אלוהים והאגו. מערכות-חשיבה אינן אלא נכונות או כוזבות, וכל תכונותיהן נובעות פשוט ממה שהן. רק מחשבות האלוהים הן אמת. וכל מה שנובע מהן נובע ממה שהן, והוא אמיתי כמו שאמיתי הוא המקור הקדוש שממנו באו." (T17III9).
"עבד האלילים הוא עבד מרצון. כי הוא חייב להיות מוכן להרשות לעצמו להשתחוות ולסגוד למה שאין בו חיים, ולחפש כוח במשולל-כוח. מה קרה לבן אלוהים הקדוש שזו יכולה היתה להיות משאלתו; לתת לעצמו ליפול נמוך יותר מאשר האבנים על הקרקע, ולקוות שאלילים ירימו אותו? שמע איפוא את סיפורך בחלום שיצרת, ושאל את עצמך אם אין זו האמת שאתה מאמין שאין זה חלום." (T29IX1).
כשאלוהים ברא אותנו הוא ברא אותנו חלק ממנו ואחד אתו. זהו הדבר היחיד שקיים. שום דבר מלבד זה איננו ממשי. כל היתר הוא חלום, יצירה ביזרית של האגו שלנו ששאף להתחרות בבריאתו של אלוהים. כל שעלינו לעשות הוא לשמוע את קריאתו של אלוהים ולהתעורר. כשנתעורר נעשה מודעים לאמת ולמושלמות בריאת האלוהים. מי הוא זה הבוחר בשינה ולפיכך בשעבוד או בעירות ולפיכך בחירות? אנחנו כמובן. אלוהים, כאמור, ברא אותנו כ"ילד של אלוהים, חלק לא-יסולא בפז של מלכותו" (T6IV6:1).
בשנתנו, אנחנו סוגדים לאגו ולאלילים שהוא יוצר. כאשר נתעורר, נדע ונבין מה אנחנו, ומהי הגבורה והתפארת האצורות בתוכנו (T8II7:1). כך או כך בין אם אנחנו ערים ומדובר באלוהים, ובין אם אנחנו ישנים וחולמים ומדובר באגו, צייתנותנו היא שלמה, מלאה וללא גבול וסייג לאל בו אנו מחזיקים. כך שמרגע שהחלטנו מהו/מיהו האל שלנו שם גם נקבעת חרותנו או עבדותנו שכן: "אלוהי הצליבה תובע שיצלוב, ומאמיניו מצייתים. בשמו הם צולבים את עצמם, בהאמינם שכוחו של בן האלוהים נולד מתוך קורבן וכאב. אלוהי התחייה אינו תובע מאומה, כי אין זה רצונו לגזול. הוא אינו תובע ציות, כי ציות מורה על כניעה. הוא רק רוצה שתלמד את רצונך ותמלא אותו, לא ברוח של קורבן וכניעה אלא בשמחת החופש." (T11VI5:4-8).
אני רוצה לחדד יותר את הנקודה הזאת, משום שאני יודעת כמה קל לנו לפסוח על שני הסעיפים, וכמה קל לנו לוותר לעצמנו ולומר: "רק הפעם", "רק במקרה של ..." וכו'. הקורס איננו עושה הנחות. הוא מבהיר הבהר היטב שלא ניתן להיות לפעמים משכן לאלוהים ולפעמים משכן לאגו: "לא תצליח להיות בן-ערובה חלקי בידי האגו, כי הוא אינו מכבד הסכמים ולא ישאיר לך מאומה. אף לא תוכל להיות מארח חלקי שלו. שומה עליך לבחור בין חירות מוחלטת ועבדות מוחלטת, כי אין ברירות אחרות. ניסית פשרות רבות במאמציך להימנע מלהכיר בהחלטה היחידה שעליך להחליט. ואולם ההכרה בהחלטה, בדיוק כפי שהיא, היא העושה את ההחלטה קלה כל-כך. הגאולה היא פשוטה, בהיותה מאלוהים, ולכן קלה מאוד להבנה." (T15X9:1-6).
ובכן, קיימת המציאות הבלתי-משתנה, אותה ברא אלוהים וקיימות מראיות העין, אותן יצרנו אנחנו, והמסתירות לנו את המציאות כמסכים שעלינו להסיר. כל מראית-עין וכל חלום שעליהם אנחנו מסרבים לוותר ואותם אנחנו מסרבים להחליף בנס, או למסור לשכינה, שליחתו של אלוהים ו"אשת צוות הקרקע שלו" כמו שאומר עופר, אישי היקר, מחלישים אותנו, ומותירים אותנו בהרגשת פחד, בדידות, אשמה וחוסר-ודאות. אין מראית-עין שלא ניתן להמירה בנס, יש מראית-עין שאיננו מוכנים לוותר עליה עדיין. אין נקודה בחיינו בה איננו יכולים לצאת לחירות יש רק נקודות בהן עדיין אנחנו בוחרים להיות עבדים מרצון. עבדים למי? עבדים לאגו שלנו ולאליליו.
מאת בתיה שלזינגר
