מאת: אבי יסעור
הפירוש האנושי של רוב בני האדם לגבי המילה "רחמים" עוברת גם היא דרך פרשנותו של האגו. האגו האנושי מעדיף להעניק למילה את הצורך להתייחס לרחמים כאל גישה מתנשאת של מישהו המוכן "לרחם" על מישהו על מסכנותו . "אצילות נפשו" של המרחם מוכנה בטובה להעניק את הרחמים לזה החלש ממנו. זהו פירוש, ולפיכך שימוש, לא נכון של אנרגיה אלוהית.
בימים האחרונים המילה "רחמים" שנשמעה מאותו "הקול" שמלווה אותי שנים כה רבות, החלה ללא הרף "להתדפק" על דלתות מוחי ומחשבותיי. מנסיוני, הרגשתי באופן עמוק שידע רוחני חדש לי מבקש את תשומת לבי. כשלבסוף נעניתי החלו להגיע הדברים הבאים:
הפירוש האנושי של רוב בני האדם לגבי המילה "רחמים" עוברת גם היא דרך פרשנותו של האגו. האגו האנושי מעדיף להעניק למילה את הצורך להתייחס לרחמים כאל גישה מתנשאת של מישהו המוכן "לרחם" על מישהו על מסכנותו . "אצילות נפשו" של המרחם מוכנה בטובה להעניק את הרחמים לזה החלש ממנו. זהו פירוש, ולפיכך שימוש, לא נכון של אנרגיה אלוהית.
"רחמים" זוהי אנרגיה או מימד שהיה בזמן שלפני "הפירוד הגדול". (חשוב לזכור שמינוחים כגון: "זמן" , "אחרי" לפני" "מקום" - כולם מונחים שלנו "בני האנוש" הבאים לסבר את האוזן. בעולמות המוזכרים כאן, כמובן, אין למינוחים אלה כל משמעות). כמו מסך קולנוע שנפתח, נפרש לפני מימד בצבע כחול-תכלת-כסוף. פלא שאינו מושפע כלל או כפוף לחוקי זמן, מקום וחלל. במינוחים אנושיים מלא מימד זה כל כולו בשלוות נפש, שלום, וחופש כה מושלמים עד כי תפישת המחסור או הצורך אינם קיימים בו כלל. זהו שקט עמוק עשיר ומזין הנובע מתבונת עולמים. שקט כה עמוק עד שנשמע כצליל אין סופי של מיתרי הבריאה. אנרגיה קדושה ונקיה זו אינה כפופה כלל לחוקי הקארמה וחוקי הסיבה והתוצאה שאנו בני האנוש "מכורים" להם. כאן, בעולמנו הארצי, כל מעשה שלנו, דיבור, התנהגות אשר אינם עולים בקנה אחד עם ה"חוק האחד", או במילים פשוטות יותר, אינם בקו ישר עם אנרגית האהבה ללא תנאי, מביאים מיידית תוצאה. בטעות, ולעיתים קרובות, מפורשת תוצאה זו כ"עונש". האלוהות אינה מענישה כלל. תפישת "העונש" נוצרה בזמנים קדומים על ידי המנהיגים וכוהני הדת כדי א) לשמר את חוקי הקוסמוס על פי פרשנותם ב) לשמור על שליטה בבני האדם באמצעות פחד ורגשות אשם. אלו הן תפישות או אשליות שהאדם הכניס לחייו, ובכך החל ליצור מעגלים נוספים של טעויות בחשיבה ובהתנהגות שאינן אלא מובילות לקיבוע דפוסי החשיבה וההתנהגות המחבלים בחיינו כל כך. יש המכנים את חוקי הסיבה והתוצאה הללו כקארמה.
אנרגית "הרחמים" הטהורה אינה כבולה כלל לתפישות מוטעות אלו. ברגע שהאדם מתיר לעצמו להתחבר לאנרגיה זו, יש באפשרותה "לנקות" מצבים קרמאטיים, מצבים של "סיבה ותוצאה", או במינוחים דתיים (אם כי לא מדוייקים) - שבירת המעגל של "החטא ועונשו". לא פשוט לאדם להתחבר לאנרגיה זו. היא זמינה ביותר מבחינת הפעילות הקוסמית בתקופה שבין ראש השנה ליום כיפור. תפילות "התחינה" או הצומות" או כל טקס אחר המוכר בדת נתפשים לעיתים כבקשת "רחמים" מאיזשהי יישות-על אלוהית שתכפר על החטאים, ובטובה הרב תסלח לנו. תהליכי ה"תחינה" או טקסי טיהור נועדו במקורם לעזור לאדם לשחרר את עצמו מכבלי האגו. כלומר לשחרר את עצמו מכעסים, אשמות, פחדים, רגשות נקם וקנאה. על ידי התחנונים (דבר הנחשב כמצב "משפיל" בעיניו של האגו), יכול לעיתים קרובות האדם לשחרר את עצמו, ולו לזמן מה, מכבלי "ההתחשבנות" האנושית. השתחררות זו יכולה לאפשר לאנרגית הרחמים הטהורה להיכנס ליישותו של האדם, ובכך לנקות את חוקי הסיבה והתוצאה.
המימד האנרגתי של "הרחמים" הוא גם המקום ממנו נובעים מה שאנו מכנים "ניסים". ניסים אינם כבולים למימד הזמן או לחוקי הסיבה והתוצאה. הם יכולים להתרחש ברגע שהאדם מפנה מיישותו את גורמי האגו החוסמים, ובך מאפשר לנס להתרחש. ושוב, התחינה או הבקשה לרחמים אינם אלה תהליכים העוזרים לנו להסיר, ולו במידת מה, את שליטתו של האגו מהשכלים שלנו, ובכך לאפשר לאנרגיה טהורה לשחרר אותנו מכבלי העבר.
תהליך הכרחי הדרוש כי "לפנות מקום" לאנרגית הרחמים או הנס הוא הסליחה. גם את הסליחה חייבים להבין במשמעותה הרחבה והרוחנית יותר מאשר האופן שבו האגו האנושי מפרש אותה. הסליחה שבין האדם "למקום" כלומר בקשת הסליחה מאלוהים היא במהותה עבודת האדם על עצמו המיועדת "לנקות" את עצמו מרגשות אשם. אחרת יביא האדם על עצמו, הכרתית או תת-הכרתית עונשים עצמיים שיש להם צורות רבות. או בכפוף לחוקי הסיבה והתוצאה – יביא האדם אל חייו תוצאות כאלו ואחרות בין אם נעשו המעשים בגלגול זה או בגלגולים קודמים. אלוהים תמיד סולח, ובמילים אחרות, הוא לעולם אינו מרשיע, ולפיכך מה שאנו מכנים סליחה, אינו אלא מצב אלוהי קבוע. לעומת זאת יש צורך גדול מאוד בסליחת האדם לעצמו, ובסליחה לחברו. לא מדובר בסליחה עצמית למראית עין שבה האדם מדחיק או מכחיש את הטעויות שעשה, אלא בהסכמה אמיתית לראות את טעויותיו ולבקש את עזרת אנרגית הרחמים להאיר או "לנקות" את רגשות האשם, הפחד, הכעס והנקמה.
מאחר שהאלוהות אינה מתערבת בבחירתו החופשית של האדם, אנרגית הרחמים אינה יכולה לפעול כשאין האדם "מסכים" לסלוח לעצמו או לחברו. אי-הסכמה זו גורמת לעיתים קרובות "לנעילת" המעגל הקרמאטי ובכך גורמת לאירועים של תוצאה וסיבה לחזור שוב ושוב, לעיתים באותו האופן במדויק.
עומדת לרשותו של האדם מתת- אל. הרחמים והסליחה.
