1.10.2024 שעה 11:00 מטע
תלמידיי הרמים,
תלמידותיי רמות המעלה,
הן קראתיכם היום הזה כי חפצנו בשלום.
לא קיימת סיבה אחרת מלבדו לכל הדברים.
ובאשר חפצנו בו, הגענו אל מחוז חפצנו; כי הוליכנו לשם, וקבע דרכנו, וביסס צעדינו וקבע אורו למעננו; עד תושלם הדרך, ונדע כי באחדותו שמנו כאן לשמור את רעיונותיו למען המהלכים בחשיכה.
הו ילדיי, פנינו אל האינסוף.
סדרי הזמנים אך קובעים הגיענו ביממות ובשנים, בעוד שלמעשה נותר השכל כשהיה באחדותו הנצחית. אשליית הזמן שוגה בטעותו כי סממן השתנויותיו הנו אך סמל אשר נלקח בטעות כמתקדם או מתאחר, בעוד כיוונו האמיתי הנו בנקודה אחת בלתי משתנה המעידה על נצחיותו, בה הווה הוא בהעדר ממדי הזמן, בתנועה מתמדת של פעימת חיים.
נצלו אחיי את קדושת המועדים, להיזכר כי נקבעו על מנת לסמנם בלוח הנצח כזמן ההיטהרות.
לא נדרש דבר יותר מכך, כי קדושת השכל הנה כאן להיזכר לעד.
ואם כך הקדישו זמנכם בתפילות; כי קמו לשרתכם במזמורי תודה.
אין ההודיה אלא הכרה בכך כי מה שנברא הנו נצחי.
ועל כן שירתה כה תמשול ותעלה, מעבר לכל היכלי המלכויות,
עד הגעתה אליו בנצחיותה המזוקקת.
רגע אחד בו נמסרת תודתכם אליו כמוהו כרגע הבריאה עצמה.
זך וטהור, ומכיר בכל היש, כתכולה מוגמרת של יפי מחשבתו.
ומה נדרש יותר מזאת?
ילדיי התמים, הנשגבים, הכמהים אל מודעותם הצלולה
קומו ונעלה יחדיו.
עורו ונתנשא אליו.
את השלום נעניק ממנו.
שתהא השנה הזו ברוכה בשמו
ובשלומו מקודשת.
כי במחשבתנו נביא את הווייתו כולה
כפי שנבראנו
אחד
בשלום.