כולם מדברים על האהבה. מדברים על אותו רגש משמח אותו אנו חווים לעיתים קרובות עם אנשים שונים. אנחנו מדברים על דרגות של אהבה. "פעם אהבתי אותו יותר" או "אותה אני הכי אוהבת" או "התאהבתי", "הוא האהוב שלי", ולפתע נגמרת האהבה. מסתיימת. מדוע? מה קרה? ואם היא מסתיימת, האם זוהי אהבה?
"קורס בניסים" מדבר על אהבה באופן שונה. הוא מדבר על מצב תודעה שאינו ניתן לשינוי. מצב של חסד, כוח בריאה אשר נמצא בכל מקום. אנרגיית חיים. האהבה היא האלוהים עצמו. אהבה שאינה משתנית. היא אינה נעלמת ומופיעה. האהבה היא מצב תמידי, תודעתי, אנרגטי, שקיום הכול תלוי בו. ללא אהבה אין חיים. ומלבד אהבה אין דבר.
מדוע חשוב לנו לדעת זאת? מה לנו ולכוח הבריאה הזה? האם יש קשר בינינו? ומה לכול זה ולמערכות היחסים שלנו?
כוח חיים זה קיים בכול ומזין הכול. אהבה היא צורת ביטוי בו נוכל לתקשר זה עם זה ובכך לזכור מי אנחנו ומיהו הזולת. אותו כוח עצום שיחזיר אותנו אל ההוויה שלנו כה נגיש לנו. הוא מזכיר לנו תכופות שאנחנו לא לבד. הוא מזמין אותנו לחוות אותה בכול רגע מרגעי היום. כוח שמעורר אותנו להיזכר מי אנחנו. אהבה שמבקשת מאיתנו להיות אותה. לאהוב. לאהוב ללא פחד. לאהוב בשוויון. לאהוב ללא גבול. לאהוב ללא העדפות. לאהוב גם כשאנחנו נתונים במצב רוח זה או אחר. לאהוב כל הזמן כדרך היחלצות . כדי שכוח זה יהיה נגיש לנו עלינו להפעילו. אהבה היא כוח פעיל. יש להפעילה כדי שהיא תנוע. כדי שנראה את השינוי בעצמנו. כל אדם יכול להיות הגורם המפעיל לאהבה. אין צורך לחכות שמשהו מיוחד יקרה. אין צורך לחכות שמישהו מיוחד יופיע. אין צורך לחכות לזמן מיוחד. הזמן הוא עכשיו. וכל מי שאנו פוגשים הוא האדם הנכון.
"קורס בניסים" אומר שככול שאנו נותנים יותר, אנו מכירים בכך שיש לנו. ואם יש לנו, בוודאי נוכל להמשיך ולתת. נתינה שאינה רק לשם נתינה. זוהי נתינה למען ההכרה בכך שאנחנו אהבה. הידיעה שאין לה לאהבה סוף. נתינתנו את האהבה מתקיימת למען ההתעוררות שלנו אל עצמנו. התעוררות למהות האחת. נתינת אהבה, על מנת שנזכר מי אנחנו ומי הוא זולתנו. ואין עוד הבדלים. נתינת אהבה כדי שנסכים לקבלה לעצמנו. כדי שנסכים להכיר בכך שאנחנו אהבה.
כתבה : אפרת שר-שלום
